חדשות המדע מהיום מבשרות על הישג חסר תקדים: אסטרופיסיקאים הצליחו לצלם חור שחור (Black Hole). לא כאן המקום להסביר מה זה בדיוק חור שחור ומה עושה אותו שחור. כותרת הידיעה באנגלית, הצלחנו לראות דבר שלא ניתן לראותו (We’ve now seen the unseeable) משקפת את מה שהרגשתי כשראיתי לקראת השעות הקטנות ב-9 באפריל מעל מסכי הטלוויזיה את ריקוד הניצחון של הגנרלים ממפלגת “כחול לבן“. סצנה מתיאטרון האבסורד זאת לא מילה – קבוצת אנשים מבוגרים חוגגים בריקוד מלהיב, מפלה. אני לא מכיר הרבה מקרים כאלה בהיסטוריה. האנגלים מדברים עד היום על “נס דונקירק” – פינוי חיל המשלוח הבריטי מצרפת בעקבות התבוסה שהם נחלו שם. זה היה הישג שאפשר להם להמשיך את המלחמה, אבל הם לא מכנים את זה “ניצחון“.

אני לא מזלזל בהישג האלקטורלי של המפלגה החדשה. מפלגה שקמה פחות משלושה חודשים לפני מועד הבחירות, הצליחה לשכנע מספיק בוחרים שוטים שיצביעו בשבילה ויביאו לה 35 מושבים בכנסת. זה הישג מרשים אבל ניצחון זה לא. ההפתעה האמיתית היא שהם הצליחו למצוא כמיליון בוחרים שהיו מוכנים לתת את קולם למפלגה שאין לה אידיאולוגיה, מפלגה שאין לה היסטוריה של עשייה, מפלגה שכל המצע שלה מסתכם במשפט קצר אחד “רק לא ביבי“, מפלגה שמה שיש לה זה מה שאין לה – אין לה כלום, הגנרלים שיצאו במחול המחניים – כמו שנאמר בחדשות, הצליחו לראות דבר שלא ניתן לראותו – הניצחון שלא היה.

ב. גנרלים בפוליטיקה

אדם שמתגייס לצבא עובר הכשרה עד שהוא הופך לחייל של ממש, הכשרה שנמשכת יותר ממספר ימים. ככה זה היה כשאני התגייסתי. יש טירונות, יש קורסי הכשרה מקצועית בתחומים שונים, יש קורס מ“כים, קורס קצינים וכיוצא באלה. לא שמעתי על אף מקרה בו אמרו למישהו בלשון המקרא (ישעיהו, פרק ג‘ פסוק ו‘ ) שִׂמְלָה לְכָה, קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ, או במלים פשוטות, לא צריך יותר מלבוש מתאים על מנת לקבל קצונה.. היו מקרים במלחמת העצמאות שאנשים מונו לתפקידי פיקוד ללא הכשרה מספקת, אבל התנאים אז היו שונים לחלוטין מאלה של היום.

פשוט לא יאומן שגנרלים שבתוקף תפקידם מודעים היטב לעובדה הזאת (אחרי ככלות הכל כל אחד מהם עבר את התהליך הזה בעצמו), חושבים שבפוליטיקה זה שונה. שבפוליטיקה הכשרה מוקדמת היא מיותרת. שבפוליטיקה אפשר לצנוח ישר לפסגה ללא כל ניסיון והכשרה.

כשמינו את האלוף ישראל טל להיות מפקד גייסות השריון, הוא הוריד את דרגות האלוף, ולקח על עצמו לעבור טירונות שריון וקורס מפקדי טנקים על מנת להבין מה זה להיות שריונר. הוא ראה את זה כמובן מאליו. יורשיו, המפקדים של היום, יכולים לקחת ממנו דוגמא. חבל שהגנרלים של מפלגת “כחול לבן” לא עשו זאת.

ג. אדוני השופט, אדוני השופט, זאת האמת וכל האמת

תוצאות הבחירות הן סטירת לחי מצלצלת למערכת אכיפת החוק. בפוליטיקה יש תמיד מנצחים ומפסידים. בזה אין כל חדש, לפעמים יש הפתעות, וגם זה לא חדש.

אבל כשעם שלם קם ואומר לבתי המשפט ולמערכת אכיפת החוק, בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים, אנחנו לא מאמינים לכם, לא מאמינים לאף מילה שלכם, הגיע הזמן שתפסיקו לעסוק בתפירת תיקים – זה חדש. לזה אין תקדים במדינת ישראל. ספק אם בתי המשפט ו/או היועמ“ש יקלטו את המסר. בגבהות ליבם וחוסר נכונותם להטות אוזן לרחשי העם, הם עדיין לא הפנימו שרמת האמינות שלהם בעיני הציבור היא מתחת לאפס. אני לא בטוח שהם מבינים שהגשת כתבי אישום נגד נתניהו, ובמיוחד הפרסום הרחב שהתלווה לזה בתקשורת, פעלו כמו בומרנג, לא רק שזה לא הזיק לו, זאת הייתה תרומה משמעותית לניצחונו.

לא תהיה זאת הפתעה אם הבג“ץ יפסוק שיש לבטל את תוצאות הבחירות בנימוק שהן “לא סבירות“. לחילופין, הבג“ץ יכול להורות לנשיא המדינה לא להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו בשל “חוסר סבירות“. הכדור נמצא כרגע בידיו של היועמ“ש. עליו להחליט מה לעשות עם כתבי האישום שהוא החליט בחופזה להגיש נגד נתניהו. את המטרה, להביא להדחתו של נתניהו בקלפי, זה לא השיג. אז מה הלאה? ההיגיון אומר שעליו לקום ולאמר ניסינו ולא הצלחנו, נמתין להזדמנות אחרת, ובשלב הנוכחי לסגור את התיק. אבל אין שום סיכוי שזה מה שיקרה. היועמ“ש, ופרקליט המדינה החוסה בצילו, לעולם לא יודו בטעות. הם לא יתנו למאמץ שהושקע בתפירת תיק המכיל 800 עמודים של “ראיות” לרדת לטימיון. זה לא בדי אן איי שלהם.

כנראה שהם מאמינים שבעקבות הגשת כתבי אישום נתניהו יתפטר, או ישעה את עצמו (סיפור השימוע הוא מס שפתיים בלבד. ההחלטה כבר נפלה). זה לא יקרה. נתניהו ימשיך בתפקידו גם אם הוא יועמד לדין. הוא לא זקוק לחוק חסינות או לחוק צרפתי או לכל צפרדע אחרת. החוק הקיים הוא לצידו – ראש ממשלה איננו חייב להתפטר כל עוד לא הורשע כדין. “לא יעלה על הדעת” איננו נימוק משפטי. זה נימוק שיכול להצדיק סגירת חקירה של מפכ“ל המשטרה שסרח, אבל מעבר לזה זו רק מליצה שדופה.

ד. לקום מחר בבוקר, סיבוב שני

בני גנץ “זכה” לעבור את החוויה של יצחק (בוז‘י) הרצוג. ללכת לישון כראש ממשלה, ולקום בבוקר כראש ממשלה לשעבר. למעט החלפת הרצוג בגנץ והחלפת מפלגת העבודה במפלגת “כחול לבן” כמפלגה הראשית בשמאל, שום דבר לא השתנה. הכל נשאר כמו שהיה ב 2015.

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

פורסם ב- מימשל מדינת ישראל _ בעריכת ליאורה כהן, פוליטיקה זה משהו גס_בעריכת בועז מושקוביץ ז"ל

תגובה אחת על “בחירות 2019 – הרהורים ביום שלמחרת”

Simha Admin הגיב:

13/04/2019 בשעה 00:15

תודה ישראל, על כך שאתה נותן לנו תרגום לאנגלית בגוף הסרט.
ולגוף מאמרך:
א. אתה מציג את כחול-לבן כמפלגה שקמה פחות משלושה חודשים לפני מועד הבחירות, הצליחה לשכנע מספיק בוחרים “שוטים” שיצביעו בשבילה ויביאו לה 35 מושבים בכנסת.
כמדען אשר אמור לנתח נתונים כאלה במנותק מהשקפותיו הפוליטיות, וגם לבחון את תבונתם של בני אדם במנותק מכל השקפה פוליטית, האם אתה מסוגל לתת הערכה השוואתית בין תבינתם של בוחרי המפלגות השונות (רצוי גם עם פילוח לפי עשירונים, ובמיוחד לפי העשירונים ה”שוליים”, שהם, כידוע, קובעים את התוצאה הסופית?
מי לא “יוצא במנחול” כאשר התוצאות נראות לטובתו?
האם אהוביך בימין לא היו יוצאים במחולות אם תוצאות הערב הראשון היו לטובתם, אבל גבוליות, בלי להביא בחשבון שבבוקר המחרת הם עשויים להתאכזב? למה לקשקש כל כך הרבה?
ב. האם במימשל טראמפ אהובך המינויים אינם לפי איזו “שמלה”?
כמה מבחירי המימשל שלו היו ממונים ע”י כל נשיא רפובליקאי אחר?
ג. הציבור שהצביע נגד מערכת המשפט (אין לי הערכה מה חלקו בקרב מצביעי ביבי ושות’) לא עשה זאת בגלל “תפירת תיקים” (כל עוד ה”תפירה” הזאת לא הגיעה אל ביבי איש מהם לא יצא נגדה), אלא בגלל ה”סמולנות”.
אם נכונה תפיסתך לגבי המוטות הפוליטית של הבג“ץ, הוא לא יפסוק שיש לבטל את תוצאות הבחירות בנימוק שהן “לא סבירות“ – משום שהערעורים יבואו דווקא מצד הימין, אשר יטען לחוסר סבירות, וטענותיו תידחינה.
כנראה שכתבת את זה לפני הבחירות, ולא עשית שום התאמה למה שקרה בשטח.
אין מחלוקת שמבחינת החוק הוא לא חייב להתפטר, אבל הוא בהחלט “זקוק לחוק חסינות או לחוק צרפתי או לכל צפרדע אחרת” כדי שלא ינפנפו כנגדו את מנה שהוא עצמו אמר על אולמרט, כשהיה במצבו.
ובינינו: מתוך הנחה (לא וודאי, אני מסכים) שהאישומים נגדו יעמדו בעינם, ובית המשפט יצווה עליו להתייצב לכל הישיבות (מבחן בוזגלו) יום-יום, ובנוסף לכך הוא יצטרך לשבת יום יום עם פרקליטיו כדי להתכונן לישיבת היום-שלמחרת – האם לדעתך יישאר לו זמן וכוח לנהל גם את ענייני המדינה?
ד. כמו שכבר אמרתי לעיל – האם ה”לקום מחר בבוקר” אופייני רק לשמאל, או לכל מפלגה שנמצא במצב גבולי ובמוצאי יום הבחירות נמראה לה שהיא על הגובה?

הגב

שתף מאמר זה:

תגובה אחת על “בחירות 2019 – הרהורים ביום שלמחרת”

כתיבת תגובה לבטל