אל: ראש הממשלה, שרי המשפטים וביטחון הפנים, נשיאת ביהמ”ש העליון: התרעת bibinsurrection
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/58360
אל: ראש הממשלה, שרי המשפטים וביטחון הפנים, נשיאת ביהמ“ש העליון: התרעת bibinsurrection
דַּבָּרֵי מחנה נתניהו כבר פועלים במרץ לתכנת את המוני אוהדיו לכך שאם הוא יורשע בדינו, לא כל שכן אם הוא יישלח למאסר, הרי זו תהייה “הוכחה” לכך שהמשפט היה מכור מתחילתו, והם כבר מכינים את הקרקע והרקע להסתערות המונים על מוסדות השלטון *** למדו משהו מדונאלד טראמפ
שמחה ניר, עו“ד
שמחה ניר, עו“ד
www.quimka.net
www.quimka.com
www.grunis.com
24.10.2021
לכבוד
חה“כ נפתלי בנט
ראש הממשלה
ירושלים
חה“כ גדעון סער
שר המשפטים
ירושלים
חה“כ עמר ברלב
השר לביטחון הפנים
ירושלים
השופטת אסתר חיות
נשיאת ביהמ“ש העליון
ירושלים
נכבדי,
הנדון: משפט נתניהו – קפיטול 2.0 בשער!
אקדים ואומר: בכל עשרות המאמרים שפרסמתי על משפט נתניהו והחקירות שקדמו לו, מעולם לא הבעתי עמדה באשר לאשמתו או חפותו, וזאת משתי סיבות עיקריות: האחת – חומרי החקירה לא הועמדו לעיוני, והשנייה – אנחנו כעת רק בתחילתו של המשפט, והכדור, כידוע, עגול הוא.
כל מה שכתבתי על ההליכים האלה היה רק במישור המשפטי–עקרוני בלבד.
גם אין לי עניין בתוצאה זאת או אחרת של המשפט, וזאת משום שאני נקרע בין הרצון לראות את נתניהו בקלונו, לבין הרצון לראות את הפרקליטות בקלונה, כך שאני לא צריך לעשות מאמץ מיוחד כדי להישאר “נייטראלי“.
ועכשיו לעניין:
זה חודשים ארוכים שבנימין נתניהו ותומכיו מנהלים – בכלי התקשורת, ברשתות החברתיות ואיכן לא – מסע אדיר של “הסברה” אשר מטרתו היא אחת בלבד: להכשיר את הקרקע ל“אמרנו לכם שהמשפט מכור“, ול-insurrection שתבוא בעקבותיו. Bibinsurrection, אם תרצו.
ויש להם ממי ללמוד: דונאלד טראמפ, אשר הפסיד בבחירות לנשיאות בנובמבר 2020, ב-6 בינואר 2021 הוא העלה את האספסוף שלו על הקפיטול כדי למנוע את האישור הפורמלי הסופי של הבחירות, ומאז ועד היום – בסבירות גבוהה שזה ימשיך עד הבחירות בנובמר 2024 – הוא ממשיך להפיץ את השקר שהבחירות “נגנבו” ממנו – למרות שה-Attorney General, ביל באר, איש אמונו המוחלט, הבהיר לו שאין לכך יסוד, ולמרות שכל טענותיו נדחו בלמעלה מ-60 הליכים משפטיים – במקרים רבים ע“י שופטים שהוא עצמו מינה.
נתניהו, כתלמידו הנאמן של טראמפ, הולך בדרכו: לא רק שהבחירות “נגנבו” גם ממנו, אלא שגם המשפט כבר “מכור“.
מסע ה“הסברה” מתבצע ע“י עשרות ידוענים, חלקם משפטנים, לפחות אחד מהם הוא שופט בדימוס, איש הימין ה“קשה“, כלום מציפים את הפוסטים שלהם בהררי חומר המתיימר להיות משפטי, אבל הם מוכרים לקהל–היעד שלהם – הציבור הביביסטי – בדיוק את מה שהם רוצים לשמוע, הם לא מתעמקים בנימוקים משפטיים, ובוודאי שלא בהררי חומר, ודי להם בתגובות–אמן, או בלייקים, כאשר כל פוסט זוכה למאות ואלפי תגובות ולייקים.
אני לא בטוח שאתם מסוגלים להבין לאן זה הולך, לאן זה מתמקד, אבל אם נתניהו יורשע, ולא כל שכן אם הוא יידון למאסר, האספסוף שלו לא יהיה שונה מהאספסוף של דונאלד טראמפ, אשר הוסת לעלות על הקפיטול (ותודה לטראמפ שהכשיר מחדש את השימוש במילה אספסוף, והחזיר אותה ממעמד של מילת–גנאי למעמד של שם עצם (noun)).
דוגמה (לא יחידה) למה שהאספסוף הזה מכין לנו ראו כאן – איום של ממש, בין אם הוא עולה כדי עבירת איום לפי חוק העונשין – בין אם לאו (ראו כמה לייקים, כמה תגובות ושיתופים, תוך זמן קצר):
ובאותו המקום, בהמשך:
ועוד דוגמה, שכמותה מסתובבות רבות ברחבי המרשתת:
כדי להתכונן ל-bibinsurrection הזה לא די להכין את המשטרה שבוע מראש, “על פי מקורות מודיעיניים“, וגם לא די להכין אותה חצי שנה, שנה או שנתיים מראש, כהכנה לכל היתכנות אפשרית – זה אכן חיוני, אבל לא מספיק!
זה לא מספיק, משום שכנגד מסע ה“הסברה” הזה יש לנהל מסע הסברה נגדי: באותם הכלים, ולפחות באותו ההיקף.
כן, ישנה אחת שעושה את המלאכה הזאת, שמה אור–לי ברלב, אבל היא יחידה – וזה רחוק מלהספיק.
אני עצמי עושה משהו בכיוון הזה באמצעי הדלים, אבל אני לא פועל כמשקל–נגד, אלא רק כ“מצנן–ההתלהבות” של הביביסטים אשר מיומה הראשון של חקירת עד התביעה הראשון הם מעלים גירה על מנטרות כגון “התיק מתפורר וקורס“, וכו’.
צריך להפעיל משקל–נגד, צריך להשקיע בו מיליונים, צריך להושיב אל כל אנשי הפרקליטות מול המסכים, בשמותיהם האמיתיים ו/או או הבדויים – אם לביביסטים מותר, גם לכם מותר.
לא תעשו זאת – תעמדו במצב קשה בבוא העת, כאשר המשטרה תתקשה לעמוד מול ההמון הסוער: יישפך דם – גם של שוטרים!
ותזכרו שאמרתי לכם!
ומילה אל כבוד הנשיאה
את לא מנהלת את המשטרה, ובשלב הזה את לא יכולה לעשות הרבה.
לא הרבה – אבל דבר אחד את יכולה, אם אמון הציבור בשופטיו אכן יקר לך.
את לא צריכה – וגם אסור לך – להתערב בהליך הפלילי המתנהל נגד נתניהו בביהמ“ש המחוזי, אבל יש לך תפקיד “מנהיגותי” – להעמיד את שופטי אותה הערכאה על הנזק שהם יכולים לגרום לאמון הציבור בשופטיו – או למונעו – תהא התוצאה אשר תהא.
ואני מתכוון לאמונו של הצד המפסיד, של הציבור שעומד מאחוריו.
זו אינה חכמה גדולה לקנות את אמונו של מי ששמח על התוצאה – הרבה יותר קשה לקנות את אמונו של הצד המפסיד, שיאמר אמנם בית המשפט לא קיבל את טענותי, ואני סבור כי הוא טעה, אבל נחה דעתי שהוא פעל במקצועיות, בחריצות – וביושר.
כדי להשיג את המטרה הזאת, לא די במתן פסק–דין נכון וצודק – יש להתייחס לכל טענותיו של הצד המפסיד, שלא יגיד שביהמ“ש סימן את המטרה מראש, והתעלם מכל טענה וראייה שאינן מתיישבות עם אותה התוצאה.
כן, זה קשה, כן, אתם, השופטים, לרוב לא עומדים בזה – ואחר כך אתם מתבכיינים על אבדן אמון הציבור בכם.
לא, ואל תגידו “בכל משפט יש צד זוכה וצד מפסיד, שלעולם לא יהיה מרוצה מהתוצאה”, כי זה בדיוק העניין: דווקא אותו יש לרצות!
לא, ואל תגידו “זה הכל פוליטיקה” – כי זה לא נכון!
זה לא נכון, כי אם לציבור היה אמון בכם, הוא לא היה נותן לפוליטיקאים – משני הצדדים – כל דריסת–רגל בנושא הזה.
וזה לא נכון, כי כאשר בלון חוסר–האמון בכם נפוח עד קצה גבול היכולת, די בסיכה פוליטית קטנה כדי לפוצץ אותו ברעש גדול.
ואל תתבכיינו על הציבור ותגידו שהוא “לא קורא את פסקי הדין שלנו” – במקרים רבים זה אכן נכון, אבל את הציבור הזה לא תוכלו להחליף, גם לא תוכלו להכריח אותו לקרוא, ודווקא איתו תצטרכו להתמודד – לקדם פני האפשרות שאותם אלה שהיום אומרים שהמשפט מכור, יבואו מחר ויאמרו “בית המשפט לא התייחס לטענות האלה והאלה, אמרנו לכם שהמשפט מכור“.
בנאום שנשאת בטקס השבעת שופטים (26.01.2021) אמרת, בין השאר:
במעמד […] ציינתי […] כי אין מקום לניסיונות החוזרים והנשנים לגרור את מערכת בתי המשפט ואת תהליך מינוי השופטים אל המגרש הפוליטי, תוך הטלת דופי בהכרעות שיפוטיות ופגיעה במעמדם העצמאי והנייטרלי של בתי המשפט.
הטענה הנשמעת בהקשר זה, כאילו בתי המשפט, ובעיקר בית המשפט העליון, מיקמו את עצמם במגרש הפוליטי, אין לה בסיס. שופטים דנים ומכריעים בשאלות משפטיות המובאות בפניהם, בהתאם להוראות הדין הנוגעות לעניין.
הדברים האלה טובים כדי לשכנע את המשוכנעים–ממילא, אבל מבחינת הציבור הלא–משוכנע אתם כבר “מסומנים“, ורק אתם הבאתם את זה על עצמכם.
אתם הבאתם את זה על עצמכם, כי אתם ממשיכים לשכנע את עצמכם, לא את הציבור, אבל – כמה נורא, כמה עצוב – את הציבור, כאמור, לא תוכלו להחליף.
והשאלה היא אם אתם בכלל רוצים לזכות באמונו של הציבור. ראי: הבלדה על אמון הציבור – מדוע השופטים פוחדים ממנו פחד-מוות, ובורחים ממנו כמפני אש? (https://www.quimka.net/36180), ותשאלי את עצמך איך לא חשבתם על כך עד היום.
לא, אני לא מדבר רק על האפשרות שנתניהו יורשע, כי אם הוא יזוכה, גם הציבור מהצד השני לא יטמון ידו בצלחת, והוא יגיד ש“בית המשפט זיכה אותו מפחד הביביסטים” – וגם את הציבור הזה לא תוכלו להחליף.
ואני מדבר גם על אפשרות–הביניים, של הרשעה בחלק מהאישומים, וזיכוי מחלקם: גם אז יגידו – שני הצדדים, מן הסתם – על השופטים שהם “רצו לצאת ידי הכל“, ואת שני הצדדים בוודאי שלא תוכלו להחליף.
זו בדיוק הבעייה שלכם, אתם יצרתם אותה, ואיתה תצטרכו להתמודד.
עד כאן מה שהייתי מציע לך לעשות עד למתן פסק הדין.
ומה אחר כך?
אחר כך תצטרכו להגן על פסק הדין מול הציבור הרחב.
כן, אני מכיר את המנטרות הדוברותיות מסוגת “השופטים אומרים את דברם רק בפסקי הדין וההחלטות שלהם“, או “השאלה/ההערה הזאת לא ראוייה לתגובה“.
אז לא … המנטרות האלה כבר לא עובדות על הציבור.
הן כבר לא עובדות עליו, כי הציבור התבגר מאוד בעשרות השנים האחרונות, הוא נעשה יותר ביקורתי, וגם עומדים לרשותו הרבה יותר מקורות מידע.
בטרם פריצת האינטרנט לחיינו, לפני כחצי יובל שנים, העיתונות הייתה יותר “ממושמעת“, ומדורי המכתבים למערכת היו שטח מצומצם ובררני מכדי לאפשר לציבור להתבטא חופשית, ואילו היום הדבר שונה לגמרי – כל בעל–מקלדת הוא גם עיתונאי, הוא גם הוגה–דיעות, והוא גם “כתבנו בשטח“.
הגיע הזמן שתשלימו עם זה.
הגיע הזמן שאתם תפנימו שמול הציבור אתם מנהלים uphill battle.
לא תשמעו לעצתי – תחטפו, תחטפו קשה.
ותזכרו שאמרתי לכם!
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
מצא את הדמיון