איך זכיתי במכרז לתפקיד היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי?

מאת Simha Admin | 15/03/2023 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59454

צ’מעו סיפור, אמיתי כביום היוולדו. לא תאמינו!!!

למצולמים אין קשר לכתבה

שמחה ניר, עו“ד

בן 83 אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

…

משחר ינקותי חלמתי להיות היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי, כשאגדל.

זה לא שהיה משרד כזה בשחר ינקותי, אבל מי יודע מה יתרחש ברבות השנים, ומי אמר שאסור לחלום, שהרי אנחנו חיים במדינה חופ-shit.

אמנם שחר ינקותי היה בזמן המנדט הבריטי על פלשתינה (א“י), ועו“ד לא הייתה לנו מדינה, אבל הרבה shit היה לנו כל הזמן, וחלומי להיות היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי, כשאגדל, כלל גם את החלום שנהיה מדינה חופ-shit.

טוב, חלפו להן 83.5 שנים, קמה המדינה עליה חלמנו ולחמנו (לא ממש חופ-shit, אבל זה נושא לדיון נפרד), וקם גם המשרד לביטחון לאומי.

ואם כבר קם משרד כזה, איך אפשר לנהל משרד לביטחון לאומי בלי יועץ משפטי משלו?

אז פרסמו מכרז, בשביל המינהל התקין (אל תשאלו אותי מה זה מנהל תקין, כי אני לא יודע) כדי שלא להסתבך בעתיד עם בג“ץ ועם בצלם, והגיע היום להתייצב בפני ועדת המכרזים.

האם הייתי צריך לקנות עניבה חדשה לצורך ההופעה?

אולי, אבל כיוון שהמשרה עדיין לא הובטחה לי, לא רציתי לסכן לשווא את הכמה–לירות שהיו לי.

ומה בדבר נעליים חדשות?

אם אני יכול להופיע בבית המשפט העליון בסנדלים, אז גם בפני הוועדה הנכבדת הזאת אני יכול להופיע בסנדלים (אפילו שהם לא מכירים בבית המשפט העליון – הוועדה, לא הסנדלים).

כדי להיות הראשון בתור המועמדים, יצאתי לדרכי לירושלים בבוקר היום הקודם, אבל, בניגוד למה שאני חושב על עצמי, היו כמה חכמים ממני שיצאו לדרכם שבוע לפני, וכשאני הגעתי לקחת מספר, כבר הייתי ה-999 בתור (מזל שהגעתי בשנייה האחרונה, כי בגלל בעיות מחשוב לא היו להם פתקים ארבעה–ספרתיים).

אוקיי, טו קאט סטוריז שורט, התחילו המועמדים שלפני לזרום אין–אנד–אאוט, ואת כל אחד שיצא מהחדר תשאלנו לדעת מה שאלו אותו, ומה הוא ענה.

הראשון אמר שאלו אותי כמה זה 1+1, עניתי שניים, והם אמרו לי לא התקבלת, אבל תנסה אצל סמוטריץ’, אולי שם יתמזל מזלך.

השני אמר שאלו אותי כמה זה 2+2, עניתי ארבעה, והם אמרו לי לא התקבלת, אבל תנסה אצל החרדים, הם לא מלמדים את מקצועות הליבה, אולי שם יתמזל מזלך.

וכן הלאה, וכן הלאה, אף אחד לא עבר, ואני התחלתי להתכסות בזיעה קרה.

האחרונה לפני הייתה עורכת–דין קטנה וחמודה שלא רצתה ליטול סיכונים מיותרים, והחביאה מחשבון כיס מתחת לחצאיתה – אבל גם זה לא עזר לה.

בסוף נכנסתי אני, והשאלה הראשונה ששאל אותי כבוד השר לביטחון לאומי (מסתבר שהייתה זו ועדת–יחיד, כי כבוד השר החליט שהוא לא סומך על איש מלבדו) הייתה כמה זה 0+0.