אידיוטים, על איזה “איזון” אתם מדברים, ועל איזו “פשרה”?!

6 תגובות על “אידיוטים, על איזה “איזון” אתם מדברים, ועל איזו “פשרה”?!”

1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

   01/04/2023 בשעה 16:01

   ורק לסיים את התגובה הארוכה שלי ממקודם לגבי היד שמפעילה המשטרה בהפגנות – בהפגנות השמאל הנוכחיות, השוטרים עוטים כפפות של משי, זאת בניגוד גמור לפסיקת ברק מימי ההתנתקות אודות הזכות לצירים פתוחים לצד הזכות להפגין.
   ואז הסמולנים יכולה להתהדר ב”הפגנות מאופקות” של השמאל. זאת באמת חכמה קטנה…

   הגב
   • Simha Admin הגיב:

     02/04/2023 בשעה 04:17

     תודה על הערותיך, גיתאי.
     אענה לך על שתי תגובותיך יחד, אבל ראשית אביע את צערי על כך שאתה גורר אותי למתן שיעורים פרטיים במשנתו של שמחה ניר, כאשר לכל שאלותיך ותהיותיך כבר נתתי תשובות ברורות, ולא פעם.
     אם, במקום זה או אחר, אני לא נותן קישור לכל כתבי, זה מחמת העצלנות, לא משום שלא כתבתי על אותו נושא.
     גיתאי הגיב:
     01/04/2023 בשעה 15:11 (עריכה)
     אתה מצטט ממני (שמחה):
     “בג”ץ לא נטל לעצמו שום סמכות, המחוקק העניק לו את הסמכות שאתה מדבר עליה.”
     ומגיב:
     אני (גיתאי):
     אדרבא, נניח שברק-בג”ץ לא נטל לעצמו סמכויות;
     נניח שלא נטל לעצמו את החירות להתייחס לשני חוקי היסוד כאל חוקה, על אף שהדרך בה מתקבלת חוקה במדינות מתורבתות היא שונה במאה-שמונים;
     נניח שבג”ץ לא הגדיל לעשות ונטל לעצמו הסמכות לדון בחוקי יסוד (!!) כחוק הלאום, על אף שאפילו המחוקק-הגנב ההוא, שעוד רגע אתייחס גם אליו, לא התכוון לכך ששופטים יהיו מעל החוקה! (ונתעלם כרגע מהסתירה שבג”ץ סתר תצמו בבואו לדון בחוק יסוד, שהרי חוק יסוד הוא חוקה אליבא דבג”ץ…);
     ונניח שהמחוקק שר המשפטים דאז אמנון רובינשטיין לא העביר את חוק עליונותו של חוק יסוד, כגנב בלילה, ברוב מיוחס בלבד 32-21 (לא מוחלט 61 חלילה, כפי שמציע שר המשפטים דהיום) ובנוכחות של פחות מכל מליאת הכנסת, תוך שח”כ אוריאל לין משקר למיקי איתן שבג”ץ לא יקבל את הזכות לפסול חוקים העיקר להרדים את הימין.;
     אם נניח שכל אלה לא היו ולא נבראו, מה הבעיה בכך שאותו המחוקק נבחר, בהובלתו של שר המשפטים 2023, מתקן את מה שחוקק לפני 30 שנה בהובלתו של שר המשפטים 1992??
     אני (שמחה) עונה לך, כאן:
     אין לי שום בעייה עם זה. גם אהרן ברק, כשהתחילה הביקורת על התערבות ביהמ”ש בחקיקה, אמר “זה הפירוש שאנחנו נותנים לפיסקת ההגבלה שבחוקי היסוד. אם אתם רוצים לשנות – זה בידי המחוקק, וזה לא ייחשב כ”עוקף בג”ץ”.
     ראה איך אני מצליף בשופטים:
     https://www.quimka.net/36141
     אז המחוקק (קרי: העם) לא שינה, ההתערבות בחקיקת הכנסת התמסדה כחלק ממשפט המדינה, ועכשיו השופטים זועקים פגיעה בדמוקרטיה.
     השופטים מגלים צביעות, והפוליטיקאים לא מסבירים מדוע הם לא היכו בברזל בעודו חם.
     אין לי בעייה עם זכותו של המחוקק לחוק ולתקן חקיקה קיימת, אבל השאלה היא איך, ומה.
     הם לא מעזים לבטל את חוקי היסוד, עם פיסקות ההגבלה, כי זה לא ייראה טוב.
     אז הם קובעים התגברות ברוב 61, וזה מבטל לחלוטין את פיסקות ההגבלה: הכנסת מחוקקת ברוב 61, ביהמ”ש מבטל, ואותו רוב 61 מכשיר את עצמו. מה עשינו?
     מבחינתי התגברות ברוב 80 – 90 ח”כים היא ערובה להתגברות על פי ערכים אוניברסליים, ולא על פי אינטרסים פוליטיים חולפים.
     עוד בעניין הזה, בהרחבה: https://www.quimka.net/45392
     לא אתייחס להיסטוריה של החקיקה עד פיסקות ההגבלה, כי אתה מניח את הדברים כפי שאתה מניח, לצורך הדיון הזה. אומר רק שההנחות שלך מצריכות עיון.
     הלאה:
     אתה (גיתאי, מצטט ממני, שמחה): ““בחירת עצמם” – אגדה שהייתה נכונה בחלקה, היום כבר עבר זמנה.”
     אני (גיתאי):
     צא ולמד. הוולב”ש מונה 9 חברים:
     3 שופטי עליון (במצב העכשווי – בצלמם כדמותם)
     2 חברי לשכה (המגלגלים בדיחות עם השופטים בקפיטריה)
     שני שרים ושני ח”כים.
     זותומרת כשהממשלה שמאלנית – עושים טובה לח”כ הימני הבודד שבכלל קוראים לו לוועדה, כי הכל מכור מראש. וכשהממשלה ימנית – לא זו שעדיין יש רוב מוחץ לשמאל, אלא שהשופטים והלשכה יכולים להשתמש בזכות הווטו שלהם. כך או כך, המשחק מכור לצד אחד מאד ברור של המפה הפוליטית. ואנלא מדר רק על ימין-שמאל במובן של “שטחים” אלא בהשקפת עולם חברתית, כלכלית, בטחון-פנימית, ועוד. אני מדבר על ציפוף שורות של כל השופטים מהשלום עד העליון.
     אז אמור לי שמחה, מה נשתנה הלילה הזה, *טרם* הרפורמה – מה בדיוק “אגדה”, מה החלק שאינו נכון בה לטענתך, ומתי וכיצד “היום עבר זמנה” לטענתך?
     אני (שמחה) משיב: תשובה, חלקית, לפחות, כאן: https://www.quimka.net/32703
     דוגמה לאיזון בין השופטים לפוליטיקאים תמצא בעיסקת אדמונד לוי תמורת איילת פרוקצ’יה;
     דוגמה מושחתת לקנוניה בין הפוליטיקאים (איילת הכושלת) לבין עסקני הלשכה, על גבם של שלושת השופטים שבוולב”ש, תמצא בעיסקה שהכניסה לביהמ”ש העליון את המושחת יוסף אלרון.
     https://www.quimka.net/31801
     וזה מראה שהשופטים אינם כל-יכולים, גם במצב הקיים.
     עכשיו בוא תעבור על רשימת השופטים בעליון, היום, ותמנה אותם לפי כל פילוח שתרצה.
     הלאה:
     אתה (גיתאי, מצטטת מפי, שמחה): “החקיקה שהרפורמטורים מכינים לנו, יחד עם השופטים שהם מכינים לנו, תמנע מהשופטים להגן על האלמנה שאנחנו מדברים עליה.”
     אני (גיתאי, מגיב):
     החקיקה האחת והיחידה שהרפורמטור, הוא שר המשפטים המכהן, מכין לנו, נוגעת ל:
     1. שינוי שיטת בחירת השופטים כאמור
     אני (שמחה) עונה:
     השיטה (מה זה “כאמור”?) המוצעת נותנת בידי ראש הממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני בוולב”ש, הסר למרותו, את המונופול על בחירת השופטים, ומה שנעשה בוולב”ש הוא צריכת קפה וביסקוויטים בלבד.
     אני מציע שיטה אחרת, הטובה בהרבה מהשיטה הנוכחית, ושבעתיים מהמוצעת היום:
     https://www.quimka.net/54977
     קרא ותתווכח כמה שאתה רוצה.
     על בחירת נשיא ביהמ”ש העליון עצמו – במאמר הבא שלי.
     2. הפיכת היועמ”שים המושלים-בשרים בלי למלא את תפקידם המקורי ובלי שיצטרכו לתת את הדין בפני הציבור כמו השרים – למשרות אמון.
     אני (שמחה) עונה:
     אין לי בעייה עם זה, אבל בכפוף לכמה תנאים, והעיקרי שבהם הוא שאם עצותיו של יועץ-האמון תצרכנה הגנה בבתי המשפט – אותו יועץ-אמון יצטרך להגן עליהן, ולא יזרוק את הזבל שלו לפתחה של מחלקת בג”ץ שבפרקליטות המדינה (שתחליף שבב, ותגן על האזרח, כ”משרת אמון” של הציבור).
     פרטים, כאן:
     https://www.quimka.net/45475
     3. החלת אותה פסקת ההתגברות שהמציא ברק בשעתו בחו”י חופש העיסוק – גם בחוק כבוד האדם וחירותו. זאת על מנת לאפשר לממשלה נבחרת להבחין בין אזרח נאמן, לבין מחבל, מסתנן, משתמט, ועוד. למשל.
     אני (שמחה) עונה:
     לא ברק המציא את ההתגברות החד-פעמים הזאת, אלא הכנסת.
     על עניין פסקת ההתגברות, עמדתי למעלה מכאן.
     השאלה היא מי יגן על שמחה ניר, אם הממשלה תגדיר אותו כמחבל, ומי יגן על נתניהו, אם ממשלה אחרת תגדיר אותו כמחבל.
     ואגב, עד כמה שאני מבין, פסקת ההתגברות באה להחזיר על כנם חוקים שבוטלו על פי פיסקת ההגבלה, ולא לשמש ערכאת-ערעור עליונה על ביהמ”ש העליון (אם מסתתר ברפורמה גם דבר כזה, אפשר בכלל לסגור את הרשות השופטת, ואז יהיה קל מאוד לשמור על האיזון בין הרשויות שתישארנה.
     4. הסדרת היחסים בין הכנסת לביהמ”ש – כיצד ומתי ניתן לפסול חוקים וכו’. סוגיה שאני בספק אם בכלל עלתה על השולחן בדמוקרטיות אחרות, לרבות המטיפים לנו מהדוד סאם המושלם.
     אני (שמחה) עונה:
     עלתה גם עלתה, ואפילו לא עלתה – גם על זה אפשר להחיל את “מציון תצא תורה”.
     אתה (גיתאי) ממשיך:
     ולא, אל תגיד לי החקיקה הפרסונלית של אריה-את-ביבי. משלוש סיבות: ראשית כי לוין מדבר על הרפורמה מעל 20 שנה ואין לו דבר עם פרסונות כאלה ואחרות. שיינית, כי אנלא רואה איך הרפורמה תציל תתחת של ביבי או תכשיר את הזקן של אריה בעת הזאת, ושלישית כי אם נרד לפרטי החקיקות הפרסונליות הללו נראה שהשד הרבה פחות גדול ממה שזועקות הכותרות (המגוייסות. ולא, אני לא גרופי לא של אריה ולא של ביבי), וגם כי חקיקה פרסונלית היא לא המצאה שלהם, ואפילו לא המצאה של הימין בתולדות המדינה הצעירה. וד”ל.
     אני (שמחה) עונה:
     אכן, לוין חרש את המזימה שלו במשך 20 שנה:
     https://www.quimka.net/59078
     הרפורמה שלו תגן על ביבי ואריה בחוקי-יסוד החסינים מביקורת שיפוטית.
     אתה (גיתאי):
     ומעל כל אלה – כיצד לשיטתך חקיקת הרפורמה תפגום ביכולת הבג”ץ להגן על האלמנה המדוברת? אולי נהפוכו דווקא, בג”ץ, בהיותו חדגוני, דפק את הזקנה חסרת-הישע מדרום תל אביב בכפותו עליה את המסתננים (ודוק: מבקשי עבודה, לא פליטי מלחמה) כשווי-זכויות לה, עד כדי שפוחדת לצאת מדלת ביתה?
     אני (שמחה) עונה:
     כמו שאמרתי בפיסקה הקודמת, החקיקה תהייה מוגנת הן בחקיקת-יסוד משוריינת, או בחקיקה רגילה שמוגנת ע”י 61 הח”כים שחוקקו אותה.
     באשר לפסיקה בעניין המסתננים, אתה מונחה-תוצאה, ועל כך אני אומר שוב ושוב: אם המסתננים היו מתנחלים בשדות עמק יזרעאל, גם את לא הייתה באה מנוחה ליגע, אלא שהיוצרות היו מתהפכות: השמאל היה תוקף את הבג”ץ, ואילו הימין היה משבח אותו כ”עושה שלום במרומיו”.
     כיוון שבניגוד לך – ולא רק לך – אני לא מבקר את השופטים לפי התוצאה, אלא לפי תרבות השפיטה, אני מזמין אותך לקרוא אם הפסיקה בעניין המסתננים באספקלריה של תרבות השפיטה – ביחס לחוק הקיים: מה הלקוי בפסיקה הזאת?
     אתה (גיתאי) מצטט ממני: אתה (שמחה): “החקיקה הזאת גם תאפשר הקמת מחנות ריכוז, מעצר ללא משפט והשמדה של מבקרי המשטר, עם חסינות מוחלטת לפושעים”
     ומגיב אני (גיתאי):
     הכיצד לא נחקק חוק כזה בכל ארבעים וארבע שנות עד פרוץ המהפיכה המשטרית-משפטית?
     האם כבודו רומז שנבחרי הציבור הם אספסוף פרוע, בעוד שתפקיד השופט האדם-על (ע”ע ניטשה) לגונן עלינו מפני נבחרינו שלא יעשו מה בזין שלהם?
     מה מעניק לשופט, הגם שאינו בשר-ודם כמו עבדך הנאמן, את מידת “הסבירות” שכה נעדר ממוחם וליבותיהם של נבחרי הציבור? האם שכחת את כלל “הכח משחית, והכח המוחלט משחית באופן מוחלט” אותו טבעת במו פיך אודות המורמים-מעם היושבים בלשכת השן?
     אני (שמחה) עונה:
     חוק-יסוד כזה, חסין בג”ץ:
     https://www.quimka.net/59353
     לא נחקק, משני טעמים:
     האחד – הוא היה נופל בבג”ץ, כעלה הנידף;
     והשני – עד היום לא היה אצלנו ראש ממשלה המוחזק בביצים שלו ע”י כהניסט פירומן.
     ובאשר לסבירות ולמידתיות, ראה כאן:
     https://www.quimka.net/59420
     הלאה, מצטט ממני (שמחה):
     אתה (שמחה): “כל ההסדרים של נתניהו עם בן-גביר הם בכיוון סירוס עצמאותם המקצועית של גורמי הביטחון, וזה התחיל עם התערבותו של בן גביר בעבודת המשטרה.”
     אני (גיתאי):
     בן גביר קיבל ערימה של מנדטים בכובעו כמחזיר המשילות שהלכה לאיבוד דכולי עלמא. אז ראשית כבד את רצון הבוחר, ואז נתחיל לדבר.
     אני (שמחה) עונה:
     אני מכבד את רצון הבוחר בכך שאני מכיר בחוקיות הבחירה שלו, אבל אם הנבחר מנסה להשיג בחודשיים חקיקה שהיטלר נזקק ל-17 חודשים להגיע אליה – כמה כבוד אתה מצפה ממני לתת להם?
     אתה (גיתאי) ממשיך:
     אין עוררין כי אמונו של הציבור בשפל המדרגה, לא רק במערכת המשפט – אלא גם במשטרה האימפוטנטית. המשפט “אל תטרח להגיש תלונה בכלל” הפך חלק מהשיח הציבורי בעשור-שניים האחרונים. גם במהומות לוד לא תיפקדה המשטרה, גם בהפקרת הנגב היא רחוקה ביותר מלספק תסחורה, וכן – גם בהפגנות היא מפלה פוליטית: בעוד שלצעירי הכיפות הסרוגות שברו ידיים ורוצצו גולגלות באלות חסרות רחמים וללא פרובוקציות (הייתי שם!!), עצרו נהגי אוטובוס שהעזו להעמיס נוסעים להפגנות עוד בערי-המוצא, וזרקו לכלא את טובי ילדינו שבעצמם שירתו כלוחמים וקצינים קרביים בכל יחידות השדה וה”מובחרות” סו קולד, והמשיכו ל”פינוי” עמונה ללא תגי-שם בניגוד מוחלט לחוק כמקובל בדיקטטורות החשוכות ביותר – והכל בפקודת פוליטיקאים מכהנים (!)
     ומקשה:
     עכשיו תגיד לי ווקשה:
     1. כיצד יספק בן גביר תסחורה לבוחריו בהינתן הריקבון המשטרתי הקיים? בהינתן שגם את המשמר הלאומי שכבר הקימו לפני 9 חודשים, המשטרה – כהרגלה – מפנה למשימות אחרות לגמרי, ואז מתבכיינת ש”אין לה תקנים”?
     אני (שמחה) עונה:
     חלוקת המשאבים הלאומיים היא בסמכות הממשלה, כאשר כל שר רוצה יותר לחלקת האלוהים שלו, וכל מה שניתן לשר אחד, האחרים קופצים ב”גם אני, גם אני”.
     בן-גביר לא הולך להבריא את הריקבון הקיים, אלא לרתום אותו לצרכיו.
     2. מה ההבדל בין המשטרה הכפופה לפוליטיקאים (שר, רוה”מ) לבין הכפפת המשמר הלאומי לשר לבטחון לאומי? או שהעובדה שקוראים לו “בן גביר” ולא “איינשטיין” היא הנותנת?
     אני (שמחה) עונה:
     זה לא בתחום המקצועי שלי, המומחים אומרים שאי אפשר לפצל לכמה משטרות את מה שאמור להיות תחת משטרה אחת, ותחת מפכ”ל אחד.
     בן גביר רוצה משטרה פוליטית, שהוא מפכ”לה, וזה לא רק השם שנתנו לו הוריו, אלא גם הכהניזם שנתן לו מאיר כהנא, ומושא-הערצתו הוא ברוך גולדשטיין.
     תפקידו של שר (ביטחון, משטרה וכו’) הוא להתוות מדיניות, לא לבצע אותה, וכשם ששר ביטחון לא יכול לשבת בבור הפיקוד ולהוריד פקודות לרמטכ”ל (ואפילו ישירות לדרגים נמוכים יותר – מקל וחומר הוא לגבי השר הממונה על המשטרה, שיכול להשתמש בה נגד הדמוקרטיה).
     הלאה, תגובתך (גיתאי) המשלימה:
     משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:
     משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:
     01/04/2023 בשעה 16:01 (עריכה)

     ורק לסיים את התגובה הארוכה שלי ממקודם לגבי היד שמפעילה המשטרה בהפגנות – בהפגנות השמאל הנוכחיות, השוטרים עוטים כפפות של משי, זאת בניגוד גמור לפסיקת ברק מימי ההתנתקות אודות הזכות לצירים פתוחים לצד הזכות להפגין.
     ואז הסמולנים יכולה להתהדר ב”הפגנות מאופקות” של השמאל. זאת באמת חכמה קטנה…
     ואני (שמחה) עונה:
     אם המשטרה פועלת אחרת לפי זהות המפגינים, זה לא תקין, וזה לא בתחום שלי, אבל מי שרוצה לעשות אותו הדבר, אבל הפוך – גם זה לא תקין.
     ובאשר לפסיקה של ברק, שאתה מזכיר: אני לא יודע מה היו הנסיבות הספציפיות, אבל אני מניח שהוא לא צפה מקרי-קיצון עליהם אני מדבר כאן:
     https://www.quimka.net/59072
     הוא למעשה גם לא יכול היה להתייחס למקרים כאלה, משום שאף חוק לא יכול להכשיר דברים כאלה, וממילא גם אף פרשן לא יכול לומר זאת.
     כאשר דיקטטור עולה לשלטון בדרך דמוקרטית ומבטל באופן דמוקרטי את החוקים המגבילים את ה”משילות” שלו, המותר-ואסור על פי החוק כבר לא רלוואנטי, והחזק מנצח.

     הגב
2. גיתאי הגיב:

   01/04/2023 בשעה 15:11

   אתה:
   “בג”ץ לא נטל לעצמו שום סמכות, המחוקק העניק לו את הסמכות שאתה מדבר עליה.”

   אני:
   אדרבא, נניח שברק-בג”ץ לא נטל לעצמו סמכויות;
   נניח שלא נטל לעצמו את החירות להתייחס לשני חוקי היסוד כאל חוקה, על אף שהדרך בה מתקבלת חוקה במדינות מתורבתות היא שונה במאה-שמונים;
   נניח שבג”ץ לא הגדיל לעשות ונטל לעצמו הסמכות לדון בחוקי יסוד (!!) כחוק הלאום, על אף שאפילו המחוקק-הגנב ההוא, שעוד רגע אתייחס גם אליו, לא התכוון לכך ששופטים יהיו מעל החוקה! (ונתעלם כרגע מהסתירה שבג”ץ סתר תצמו בבואו לדון בחוק יסוד, שהרי חוק יסוד הוא חוקה אליבא דבג”ץ…);
   ונניח שהמחוקק שר המשפטים דאז אמנון רובינשטיין לא העביר את חוק עליונותו של חוק יסוד, כגנב בלילה, ברוב מיוחס בלבד 32-21 (לא מוחלט 61 חלילה, כפי שמציע שר המשפטים דהיום) ובנוכחות של פחות מכל מליאת הכנסת, תוך שח”כ אוריאל לין משקר למיקי איתן שבג”ץ לא יקבל את הזכות לפסול חוקים העיקר להרדים את הימין.;
   אם נניח שכל אלה לא היו ולא נבראו, מה הבעיה בכך שאותו המחוקק נבחר, בהובלתו של שר המשפטים 2023, מתקן את מה שחוקק לפני 30 שנה בהובלתו של שר המשפטים 1992??

   אתה: ““בחירת עצמם” – אגדה שהייתה נכונה בחלקה, היום כבר עבר זמנה.”

   אני:
   צא ולמד. הוולב”ש מונה 9 חברים:
   3 שופטי עליון (במצב העכשווי – בצלמם כדמותם)
   2 חברי לשכה (המגלגלים בדיחות עם השופטים בקפיטריה)
   שני שרים ושני ח”כים.
   זותומרת כשהממשלה שמאלנית – עושים טובה לח”כ הימני הבודד שבכלל קוראים לו לוועדה, כי הכל מכור מראש. וכשהממשלה ימנית – לא זו שעדיין יש רוב מוחץ לשמאל, אלא שהשופטים והלשכה יכולים להשתמש בזכות הווטו שלהם. כך או כך, המשחק מכור לצד אחד מאד ברור של המפה הפוליטית. ואנלא מדר רק על ימין-שמאל במובן של “שטחים” אלא בהשקפת עולם חברתית, כלכלית, בטחון-פנימית, ועוד. אני מדבר על ציפוף שורות של כל השופטים מהשלום עד העליון.
   אז אמור לי שמחה, מה נשתנה הלילה הזה, *טרם* הרפורמה – מה בדיוק “אגדה”, מה החלק שאינו נכון בה לטענתך, ומתי וכיצד “היום עבר זמנה” לטענתך?

   אתה: “החקיקה שהרפורמטורים מכינים לנו, יחד עם השופטים שהם מכינים לנו, תמנע מהשופטים להגן על האלמנה שאנחנו מדברים עליה.”

   אני:
   החקיקה האחת והיחידה שהרפורמטור, הוא שר המשפטים המכהן, מכין לנו, נוגעת ל:
   1. שינוי שיטת בחירת השופטים כאמור

   2. הפיכת היועמ”שים המושלים-בשרים בלי למלא את תפקידם המקורי ובלי שיצטרכו לתת את הדין בפני הציבור כמו השרים – למשרות אמון.

   3. החלת אותה פסקת ההתגברות שהמציא ברק בשעתו בחו”י חופש העיסוק – גם בחוק כבוד האדם וחירותו. זאת על מנת לאפשר לממשלה נבחרת להבחין בין אזרח נאמן, לבין מחבל, מסתנן, משתמט, ועוד. למשל.

   4. הסדרת היחסים בין הכנסת לביהמ”ש – כיצד ומתי ניתן לפסול חוקים וכו’. סוגיה שאני בספק אם בכלל עלתה על השולחן בדמוקרטיות אחרות, לרבות המטיפים לנו מהדוד סאם המושלם.

   ולא, אל תגיד לי החקיקה הפרסונלית של אריה-את-ביבי. משלוש סיבות: ראשית כי לוין מדבר על הרפורמה מעל 20 שנה ואין לו דבר עם פרסונות כאלה ואחרות. שיינית, כי אנלא רואה איך הרפורמה תציל תתחת של ביבי או תכשיר את הזקן של אריה בעת הזאת, ושלישית כי אם נרד לפרטי החקיקות הפרסונליות הללו נראה שהשד הרבה פחות גדול ממה שזועקות הכותרות (המגוייסות. ולא, אני לא גרופי לא של אריה ולא של ביבי), וגם כי חקיקה פרסונלית היא לא המצאה שלהם, ואפילו לא המצאה של הימין בתולדות המדינה הצעירה. וד”ל.

   ומעל כל אלה – כיצד לשיטתך חקיקת הרפורמה תפגום ביכולת הבג”ץ להגן על האלמנה המדוברת? אולי נהפוכו דווקא, בג”ץ, בהיותו חדגוני, דפק את הזקנה חסרת-הישע מדרום תל אביב בכפותו עליה את המסתננים (ודוק: מבקשי עבודה, לא פליטי מלחמה) כשווי-זכויות לה, עד כדי שפוחדת לצאת מדלת ביתה?

   אתה: “החקיקה הזאת גם תאפשר הקמת מחנות ריכוז, מעצר ללא משפט והשמדה של מבקרי המשטר, עם חסינות מוחלטת לפושעים”

   אני:
   הכיצד לא נחקק חוק כזה בכל ארבעים וארבע שנות עד פרוץ המהפיכה המשטרית-משפטית?
   האם כבודו רומז שנבחרי הציבור הם אספסוף פרוע, בעוד שתפקיד השופט האדם-על (ע”ע ניטשה) לגונן עלינו מפני נבחרינו שלא יעשו מה בזין שלהם?
   מה מעניק לשופט, הגם שאינו בשר-ודם כמו עבדך הנאמן, את מידת “הסבירות” שכה נעדר ממוחם וליבותיהם של נבחרי הציבור? האם שכחת את כלל “הכח משחית, והכח המוחלט משחית באופן מוחלט” אותו טבעת במו פיך אודות המורמים-מעם היושבים בלשכת השן?

   אתה: “כל ההסדרים של נתניהו עם בן-גביר הם בכיוון סירוס עצמאותם המקצועית של גורמי הביטחון, וזה התחיל עם התערבותו של בן גביר בעבודת המשטרה.”

   אני:
   בן גביר קיבל ערימה של מנדטים בכובעו כמחזיר המשילות שהלכה לאיבוד דכולי עלמא. אז ראשית כבד את רצון הבוחר, ואז נתחיל לדבר.
   אין עוררין כי אמונו של הציבור בשפל המדרגה, לא רק במערכת המשפט – אלא גם במשטרה האימפוטנטית. המשפט “אל תטרח להגיש תלונה בכלל” הפך חלק מהשיח הציבורי בעשור-שניים האחרונים. גם במהומות לוד לא תיפקדה המשטרה, גם בהפקרת הנגב היא רחוקה ביותר מלספק תסחורה, וכן – גם בהפגנות היא מפלה פוליטית: בעוד שלצעירי הכיפות הסרוגות שברו ידיים ורוצצו גולגלות באלות חסרות רחמים וללא פרובוקציות (הייתי שם!!), עצרו נהגי אוטובוס שהעזו להעמיס נוסעים להפגנות עוד בערי-המוצא, וזרקו לכלא את טובי ילדינו שבעצמם שירתו כלוחמים וקצינים קרביים בכל יחידות השדה וה”מובחרות” סו קולד, והמשיכו ל”פינוי” עמונה ללא תגי-שם בניגוד מוחלט לחוק כמקובל בדיקטטורות החשוכות ביותר – והכל בפקודת פוליטיקאים מכהנים (!)
   עכשיו תגיד לי ווקשה:

   1. כיצד יספק בן גביר תסחורה לבוחריו בהינתן הריקבון המשטרתי הקיים? בהינתן שגם את המשמר הלאומי שכבר הקימו לפני 9 חודשים, המשטרה – כהרגלה – מפנה למשימות אחרות לגמרי, ואז מתבכיינת ש”אין לה תקנים”?

   2. מה ההבדל בין המשטרה הכפופה לפוליטיקאים (שר, רוה”מ) לבין הכפפת המשמר הלאומי לשר לבטחון לאומי? או שהעובדה שקוראים לו “בן גביר” ולא “איינשטיין” היא הנותנת?

   הגב
3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

   01/04/2023 בשעה 03:06

   תיקון תרבות השפיטה הקלוקלת הוא עניין אחד.
   תיקון המהפיכה המשפטית של ברק הוא עניין אחר.
   אין זה בא על חשבון זה.
   מחוללי הרפורמה מעונינים לתקן את הדיקטטורה הבג”צית בנוגעת לענייני מדיניות פנים – בטחון, מסתננים, יו”ש, ויתר הסוגיות בהן בג”ץ מסרס את יכולתה של הממשלה לנהל את המדינה.
   הניתוק בין סמכות לאחריות מקומם ביותר:
   בג”ץ נטל לעצמו את הסמכות לטאטא את רצון הממשלה בסוגיות אלה מחד, אבל אין הוא צריך לתת דין וחשבון על התוצאות, מאידך.
   זו רעה חולה של שופטים שהשתן עלה להם לראש, ולא עוד, אלא שהם גם מבצרים את שלטונם-הבלעדי על ידי בחירת עצמם ככת סגורה. ומי שמם להחליט בסוגיות אלה יותר מ”האדם הסביר” (לא של אהרון ברק) אשר שם קולו בקלפי?
   הדוגמאות שנתת כאן, נראה שאינן סותרות את הרפורמה; וכי מה ימנע משופטי בג”ץ להמשיך להגן על אותה אלמנה למשל? העובדה שנבחרו גם על ידי הממשלה?!
   ומי בוחר את ראשי זרועות הבטחון, למשל, והאם עובדה זו פוגעת במרחב סמכותם?

   הגב
   • Simha Admin הגיב:

     01/04/2023 בשעה 04:21

     בג”ץ לא נטל לעצמו שום סמכות, המחוקק העניק לו את הסמכות שאתה מדבר עליה.
     “בחירת עצמם” – אגדה שהייתה נכונה בחלקה, היום כבר עבר זמנה.
     החקיקה שהרפורמטורים מכינים לנו, יחד עם השופטים שהם מכינים לנו, תמנע מהשופטים להגן על האלמנה שאנחנו מדברים עליה.
     החקיקה הזאת גם תאפשר הקמת מחנות ריכוז, מעצר ללא משפט והשמדה של מבקרי המשטר, עם חסינות מוחלטת לפושעים:
     https://www.quimka.net/59353
     מבחינת הסמכות, מה ההבדל בין פסה”ד המגביל מעצר מסתננים לא משפט לבין פסה”ד המגביל מעצר חיילים ללא משפט?
     כל ההסדרים של נתניהו עם בן-גביר הם בכיוון סירוס עצמאותם המקצועית של גורמי הביטחון, וזה התחיל עם התערבותו של בן גביר בעבודת המשטרה.

     הגב
     • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

       01/04/2023 בשעה 15:26

       א

       הגב