לא, אני לא ממש שולל לחלוטין קידום דרך המיטה: אם שתי מועמדות לשפיטה משיגות – בשיטה אותה אני מציע כאן – ציון של 100%, ויש רק כסא אחד פנוי, אפשר לעבור לשלב הבא – מבחן המיטה, אותו, לשם האיזון, תצטרכנה לעבור שתי המועמדות.

כמובן שאי אפשר להעריך מראש את יעילותו של השלב הזה, ולכן, אחרי תקופת ניסיון של, נניח, 30 שנה אפשר יהיה להסיק את המסקנות המתחייבות מכך: משווים 50 שופטות שקודמו דרך המיטה מול 50 שופטות שקודמו בדרך הרגילה, ומסיקים את המסקנות.

למקרה של מחסור בכוח–אדם, אני אתנדב לשמש “ועדת הבוחנים” לעניין הזה, למרות כל חולשות–האדם שלי.

ועכשיו ברצינות

תחת הכותרת רפורמת שמחה ניר במערכת המשפט הצעתי, בין השאר, רוויזיה בהליכי הבחירה וההדחה של השופטים: רף הבחירה יהיה גבוה יותר מזה הקיים, ואילו רף ההדחה – נמוך יותר.

במסגרת הוויכוח עד כמה צריכים הפוליטיקאים להיות מעורבים בבחירת השופטים, התייחסתי גם לנסיונותיו של שר המשפטים בעבר, דניאל פרידמן, לחולל רפורמה במבנה הוועדה לבחירת שופטים (להלן – וולב”ש), שעיקרה הוא הפחתת מספר השופטים בה לטובת הפוליטיקאים, הצעתי רעיון נועז: ירכיב לנו כל אחד מתשעת חברי הוולב”ש את “נבחרת–החלומות” שלו לביהמ”ש העליון, ונראה מי מיטיב לבחור שופטים – הפוליטיקאים, או השופטים עצמם.

ראו: בחירת שופטים – ע”י שופטים או ע”י פוליטיקאים?

היום אני מבקש לפתח את הנושא עוד יותר, כדי להבטיח לא רק את איכותם המקצועית של השופטים, אלא גם את טוהר המידות בבחירתם, וכנגזרת מכך – גם את טוהר המידות שלהם כשופטים, אם וכאשר יגיעו למחוז הבחירה שלהם.

שני מסלולים מקבילים

כדי לשים סוף לויכוח מי יהיה הדומיננטי בהליכי בחירת השופטים – השופטים או הפוליטיקאים, תורכבנה שתו ועדות מקבילות: האחת תורכב מאנשי מקצוע בתחום המשפט (אקדמאים, עורכי דין, ואולי גם שופטים – שאלת ההרכב והתמהיל תיבחן בנפרד), והשנייה תורכב מפוליטיקאים (רצוי שההרכב יהיה מאוזן ככל האפשר – שמאל–ימין, קואליציה–אופוזיציה, חילונים, דתיים, מיעוטים וכו’).

כדי להיבחר לשפיטה או לקידום, המועמד יצטרך להיות מאושר בנפרד ע“י כל אחת משתי הוועדות.

הרכבים אקראיים

כדי למנוע כל מיני קומבינות, כל אחת משתי הוועדות הנ“ל תורכב בכל סבב–בחירה, באופן אקראי מתוך רשימה רחבה יותר של חברים פוטנציאליים.

כל החומר הנוגע למועמדים יועמד לרשותם של כל החברים הפוטנציאליים, וההרכבים שידונו בכל סבב–בחירה ייקבעו, אקראית, כאמור, סמוך ככל האפשר למועד כינוסה של כל אחת משתי הוועדות.

שלבי הבחינה

השלב הראשון יהיה בחינה זהה לבחינות הקבלה למקצוע שעוברים המתמחים בעריכת דין.

הבחינה הזאת תתקיים באותם המועדים והמקומות בהם מתקיימות בחינות ההתמחות, והן, כמובן, תהיינה אנונימיות.

כדי לעבור את הבחינה, מועמד לבימ“ש השלום יצטרך לקבל ציון 80% לפחות, לביהמ“ש המחוזי – 90% לפחות, ולביהמ“ש העליון – 95% לפחות. הדבר הזה נחוץ לא רק כדי להבטיח שהשופטים יהיו ברמה גבוהה מעורכי הדין – איך לא – אלא גם להבטיח את מהימנותן ותקפותן של בחינות ההתמחות.

כך, למשל, אם אף מועמד לשפיטה לא יעבור את הבחינה הזאת ברמה המוגבהת, סימן שבבחינות ההתמחות יש משהו דפוק.

בשלב השני כל מועמד יקבל עבודת–בית שתכיל מקרה אחד או יותר מחיי המשפט. המועמד יצטרך להציג את העמדה שהיה מציג בפני בית המשפט אם היה מייצג את התובע, העותר או המערער, את העמדה שהיה מציג בשם הצד–שכנגד, וכן את פסק–הדין שהיה נותן כשופט.

גם עבודת–הבית הזאת תהייה אנונימית.

בשלב השלישי יופיע המועמד בפני הרכב אקראי של כל אחת מהוועדות, יגן על התיזה, ויענה על שאלותיהם של חברי כל וועדה. השלב הזה יהיה פומבי.

כן, כן, אנחנו מכירים את הקלישאה הזאת: אנשים ראויים לא יסכימו להציג את מועמדותם.

אוקיי, אני מבין אותם. אם זה התנאי שלהם, הם ייבחרו כשופטים בבתיהמ“ש החשאיים של קוריאה הצפונית. ורק תגידו שאני מקפח מישהו.

הוראות מיוחדות לגבי שופטים המבקשים קידום

לפי המקובל כיום, שופט של בית משפט שלום או שופט תעבורה, המבקש להתמנות שופט של בית משפט מחוזי, ושופט של בית דין אזורי לעבודה המבקש להתמנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה, צריך להמציא כעשרה פסקי דין שנתן במהלך כהונתו.

אני ארחיב את זה בכמה מובנים:

ראשית – גם שופט המבקש קידום לביהמ“ש העליון יצטרך להציג פסקי דין שנתן.

שנית – כל שופט יציג את עשרת פסקי הדין הטובים (בעיניו) ואת עשרת פסקי הדין הגרועים (בעיניו), שנתן במהלך כהונתו.

ושלישית – לכל פסק–דין יצורף התיק כולו, ובמסגרת הופעתו בפני הוועדות הוא יישאל גם על פסקי הדין שנתן.

כיוון שעמדתי – עליה חזרתי לא פעם – היא שאמון הציבור בשופטיו נבחן לפי הצד המפסיד, שיגיד אמנם השופט לא קיבל את טענותי, אבל השתכנעתי שהוא פעם בהגינות, בחריצות ובמקצועיות (לצד הזוכה תמיד יהיה אמון בשופט – עד שגם הוא יפסיד), ירואיינו, במסגרת עבודות ההכנה, גם הצדדים המפסידים בכל תיק.

הערות נוספות לעניין שיטת הבחירה הקיימת

המגינים על השיטה הקיימת, ברוב צדקנותם, אומר אמנם השיטה מצריכה שיפורים (הם לא מציינים אילו, כי אז יתברר כי גם הפוליטיקאים וגם השופטים רוצים יותר “משלהם), אבל עדיין היא הטובה בעולם …

ועל כך אני אומר תמיד: מסכן העולם!

כ“הוכחה” לאיכותה של שיטת הבחירה אומרים לנו (ומציגים דוגמאות) כי יש לנו “שופטים מצויינים“, ואני אפילו מודה כי אכן, יש לנו שופטים מצויינים, אבל מציג את השאלה כמה שופטים מצויינים יש לנו – ומה זה אומר על שיטת הבחירה?

ראו כאן: אכן, יש לנו שופטים מצויינים!

וראו גם את מאמרי הקודם, שהיה הזרז למאמרי זה: מהי הפרשה העלומה (בינתיים) המסעירה את מערכת המשפט? – זה הניחוש שלי.

מגמת שפיטה בפקולטאות למשפטים

בביקורי בהונגריה, בשנת 2004, למדתי על קיומה של מגמת שפיטה בלימודי המשפטים, והייתי מציע להנהיג את זה גם אצלנו – להרכיב את הרעיון הזה על כל שיטת בחירה – בין זו הקיימת, בין זו המוצעת על ידי, בין כל שיטה אחרת.

היתרונות ברורים: מי שמשחר נעוריו חולם להיות שופט כשיגדל, בהחלט ניתן ליצור לו מסלול המתאים לשליחות אותה הוא מייעד לעצמו.

חוץ מזה, אם איזה בן–של רוצה להגיע לשפיטה – כאשר הוא עושה זאת מלכתחילה במסלול השפיטה, הסיכוי שלו לקבל העדפה בזכות ייחוסו הוא נמוך יותר.

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

פורסם ב- עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא, משרד המשפטים, רמת השופט ותוייג בחירת שופטים

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל