“זעקת המתמחים” – אמרתי לכם שאילן בומבך יוליך אתכם אלי-שאול, וקיבלתם את זה!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו"ד רבה המלחמה!

למדור החדש: שופט השבוע

"יש ג'ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם"

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

"נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!"

"לייק" לדף הפייסבוק עו"ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת "שק בתחת"?

בג"ץ 8743/14, שמחה ניר, עו"ד, נ' הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

תחת הכותרת "זעקת המתמחים" – אילן בומבך מוליך אתכם אלי-שאול, הצגתי תחזית מינימום-מקסימום של סיכויי העתירה שהגיש עו"ד אילן בומבך בשם מתמחים שנכשלו במבחני ההסמכה של לשכת עורכי הדין:

המינימום שהוא עשוי להשיג הוא אפס (ואולי אף פחות, אם העתירה תידחה כליל, ולקוחותיו יחוייבו בהוצאות), והמקסימום שהוא עשוי להשיג זו עיסקה לפיה המשיבים יודו בכשלים הנטענים, בחינותיהם של העותרים תבוטלנה והם ייבחנו מחדש (ללא תשלום אגרה נוספת), והעתירה תימחק ללא חיוב בהוצאות.

בין שתי אפשרויות-הקצה האלה קיימת האפשרות שבומבך ישיג תיקונים קלים, אשר יועילו לכמה נבחנים אשר נכשלו "גבולית" – אבל ברמה הציבורית-העקרונית ה"הישג" הזה לא יפתור שום דבר.

ומה יהיה אז? הקשיתי, ועניתי:

תהייה התוצאה במשפט אשר תהייה, המשיבים יערכו בחינה חדשה שהיא קשה בהרבה, לא תהיינה בה שאלות "בלתי פתירות", וכל אלה שתלו בבומבך את תקוותיהם יקללו את יומם.

אבל בומבך יתהדר ב"הצלחה" הזאת, ואם הוא יעתור כנגד הכשלונות בבחינה הבאה, המשיבים יצטטו ויזכירו את כל מה שהוא, כעסקן בכיר בלשכה, אמר ועשה בעבר כנגד "הצפת המקצוע".

ותזכרו שאמרתי לכם.

הנבואה, כידוע, ניתנה לקטנים ושוטים, אבל פסק הדין אימת את התחזית השחורה-מכל – תחזית הפחות-מאפס: דחיית העתירה כולה, עם חיוב העותרים בהוצאות שמנות (30,000 ש"ח).

והנבואה, כידוע, ניתנה לקטנים ושוטים.

ברגשות מעורבים

את המאמר הזה אני כותב ברגשות מעורבים:

מצד אחד רציתי שהמתמחים יצליחו, ולשם כך גייסתי את כל היצירתיות שלי, והפעלתי את כל מה שאני יודע. אפילו הבלגתי על האגו שלי, והצעתי לבומבך – אותו אני מתעב כבר שנים רבות – את עזרתי, חינם-אין-כסף, ואף נתתי לו כמה רעיונות, אבל הוא לא טרח להשיב לי אפילו במכתב – לא מנומס ולא בלתי-מנומס.

על כן, מצד שני, אני שמח לאידו של נביא-השקר אילן בומבך, שהאגו הנפוח שלו לא התיר לו להקשיב לאחרים.

אני לא מרבה לשמוח לאידם של אחרים: למרות שהיו לי – ויש לי – אויבים רבים, עדיין אני נאמן ל"בנפול אויבך אל תשמח, ובהיכשלו אל יגל ליבך".

ככל הזכור לי, בכל ימי שני חיי שמחתי לאידו של הזולת רק פעמיים, אולי שלוש – ואלה שהיו מושא לשמחתי-לאיד כלל לא היו אוייבי.

אני שמח לאידו של מי שנתפס ללא שיעורי-בית.

עד כמה אני נזהר מלשמוח-לאיד הסברתי במאמר על פסק-דינו של ביה"ד הבינלאומי בהאג בעניין גדר המחלוקת: לא שמחה לאיד, אבל – מגיע לנו!!! במאמר הזה הבאתי שתי דוגמאות בהן אכן שמחתי לאיד, וכך אמרתי:

אתחיל מהסיפור השני, והוא, כמובן, סיפור נפילתה של חברת הכנסת גאולה כהן. בשלהי הקריירה הפוליטית שלה היא הייתה חברת-כנסת בסיעת התחייה, הגדולה בסיעות הימין הקיצוני, אשר, ככל הזכור לי, מנתה אז ארבעה ח"כים, וכפסע היה בינה לבין המנדט החמישי.

סיעות הימין הקיצוני היו אז קטנות, וניתן היה להביא את הגאולה לסיעת התחייה ע"י הדברתן של הסיעות הקטנות, וגריפת המנדטים שלהן לחיק האחות הגדולה – סיעת התחייה, כמובן.

והיאך עושים זאת? ע"י העלאת אחוז החסימה, כך שמי שהולך להצביע עבור קטנות-הימין, יידע שקולו עשוי לילך לאיבוד.

קמה גאולה כהן והעבירה הצעת חוק המעלה את אחוז החסימה מאחוז אחד לאחוז וחצי, אבל רצה הגורל, וסיעת התחייה ירדה אל מתחת לאחוז וחצי (אבל מעל לאחוז), והתוצאה הייתה שגאולה כהן נשארה בחוץ ואיבדה את עולמה הפוליטי – בזכות החוק שהיא עצמה יזמה, והעבירה בהצלחה.

היא, אגב, הייתה היחידה שניזוקה מהחוק הזה, כי כל המתמודדות האחרות, או שלא עברו אפילו את האחוז היחיד, או שקיבלו יותר מאחוז וחצי.

ועל כך אמרינן: חופר גומץ, בו יפול.

ומי שביקש להפיל אחרים ונפל בעצמו – מצווה היא לשמוח לאידו.

והסיפור הראשון: במושבה יבנאל מנסים החרדים להשתלט על המקום. אנחנו מדינה דמוקרטית, וזכותם לנסות.

ההתחרדות של המושבה הייתה לצנינים בעיני ותיקי המקום, אנשי העמל והאדמה, חילוניים-מבטן, והשמחה במושבה הייתה רבה עד מאוד.

יום אחד הגיעה הטלוויזיה (הציונית, המשוקצת וכו') אל המושבה, ונתקיים בם הפסוק מי יש לו מריבה כזאת – הכל לעיני שלומי אמוני ישראל, במבט של ערב שבת קודש.

והפואנטה: בלהט הוויכוח, כאשר נגמרו לחילוני-מבטן כל הנימוקים הראציונליים, הוא שלף את ה"אס" – את הקלף המנצח: אתם פרזיטים! אתם לא משרתים בצבא!!!

ואיך מגיב לו החרדי, ה"שווארצע"? בנון-שאלאנטיות מוציא ומראה לו, מול המצלמה, תעודת נכה-צה"ל.

ומה המשותף למבשרת-הגאולה ולחילוני-מבטן, איש העמל והאדמה? שניהם נתפסו בלי שהכינו שיעורי-בית.

אני לא יודע כמה שיעורי-בית הכין בומבך לעתירה הזאת, אבל אני יודע מה הוא לא הכין. הוא לא הכין מה שצפיתי שהוא לא יטען – והוא אכן לא טען:

• צפיתי שהוא לא יטען כי העלייה בשיעור הנכשלים היא פרי הקנוניה המושחתת שבין ראשי הלשכה לבין השופט יוסף אלרון – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שרמת-הסף להצלחה בבחינות היא עניין של מדיניות, שהיא עניין לשר המשפטים לענות בו, ולא ועדה זו או אחרת – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שרמת-הסף להצלחה בבחינות היא עניין לשר המשפטים לענות בו, משום שהשר, כנבחר הציבור, אמור לאזן בין האינטרסים העסקיים של עורכי הדין לבין זכותו של "האיש ברחוב" ל"עורך-הדין השכונתי" שלו, במחיר השווה-לכל נפש – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שהעלאתה של רמת-הסף להצלחה בבחינות מייקרת את השירות לעשירים שוללת מהעניים את הזכות לשירות משפטי – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שעורך-דין מתחיל לא צריך להיות "פרקליט צמרת" – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שרמת-הסף להצלחה בבחינות צריכה להיות ברמת-המינימום, ולא ברמת-המקסימום – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שרמת-המינימום צריכה להיות כזאת שמתחתיה עורך-הדין יסב ללקוחותיו רק נזק, ושאת השאר יש להשאיר לכוחות-השוק: מי שידו משגת (במיוחד אם אוצר המדינה תומך בו) ייקח לעצמו סוללה של "פרקליטי צמרת", ומי שידו אינה משגת ייטול לעצמו את "הפחות שבאומנין" – את עורך-הדין השכונתי שלו – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שריכוז השירות המשפטי בידי יחידי סגולה יביא לכך שכל פרקליט יוצף ביותר עבודה (וריאציה הפוכה של "הצפת המקצוע"), דבר שיפגע באיכות השירות – בבחינת "ויישמן ישורון ויבעט" – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען "מי ייתן כל עם השם פרקליטים" (השוו: במדבר י"א כט) – והוא לא טען!

מה הוא כן טען?

הוא טען, כמו תגרן בשוק, על שאלת-מבחן זו או אחרת, על "מתכונת הבחינה", וכו'.

הוא אכן טען כנגד האג'נדה (מילה שבית המשפט שם במרכאות – לאות לעג) של הלשכה להקטין את מספר עורכי הדין, אבל הוא לא השכיל – וגם לא ניסה – להראות את סמיכות-הזמנים שבין שינוי המגמה בשיעור העוברים את המבחנים (שעליו לא הייתה מחלוקת) לבין החפיפה בין כהונתו של אפי נוה כראש הלשכה, ואת מלחמתה העיקשת של הלשכה לקדם את השופט אלרון לביהמ"ש העליון – הכל כפי שפירטתי בתלונתי אל היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, אותה צירפתי למכתבי אל בומבך.

ולא זו בלבד שהוא לא נגע בקשר המושחת שבין השופט אלרון לבין הלשכה, אלא אפילו העתיר עליו שבחים, וכן גם על שאר חברי הוועדה. בישיבה מיום 9.4.2018 הוא אמר על אלרון שהוא "מעריך" אותו, וכן גם על חברי הוועדה האחרים ("שופטים ופרקליטים בכירים שגם אותם אני מכבד" – כמבוא "מרכך" ל"אבל האנשים האלה אינם חסינים מביקורת על טעויות").

זהו בדיוק, שבמקום לתפוס את השור בקרניו, הוא שיחק את "הילד הטוב", ש"מכבד ומעריך" את השופטים והפרקליטים החברים בוועדה, אבל מוצא "שגיאות פה ושם", ועל כך נתתי את כותרת המשנה למאמר הקודם:

עו"ד אילן בומבך, הילד-טוב-ירושלים של המימסד המשפטי, מי שלחם כל ימיו כנגד ה"הצפה" של מקצוע עריכת-הדין, לקח על עצמו – תמורת שכר-טירחה שמן – לייצג את המתמחים המתדפקים על שערי המקצוע, קורבנות הקנוניה המושחתת שבין אפי נוה וחבריו לבין השופט יוסף אלרון, אבל הוא לא מעז לגעת בשורש-הבעייה – הקנוניה הזאת עצמה

לא על עצם הכישלון

אבהיר: אני לא מבקר את בומבך על עצם הכישלון במשפט, כי במשפט הכדור הוא עגול, וגם לי, כעורך-דין, היו כישלונות, אבל גם כשנכשלתי – עשיתי את הנכון והישר בעיני אלוהים ואדם ולעולם פעלתי למען שולחי "בנאמנות ובמסירות", כמצוות המחוקק, ואילו בומבך לא פעל בנאמנות ובמסירות: הוא לא העלה את הטענות הכי חזקות שהיו לו – כי הוא דאג לעורו-שלו, כדי ש"לא יזכרו לו את זה" בהמשך עבודתו המקצועית.

בומבך לא היה צריך לקבל על עצמו את העבודה הזאת, לאור מה שהוא אמר בעבר.

בומבך לא היה צריך להגיד, במשפט, שאין לו שום דבר נגד אלרון המושחת ושאר חברי הוועדה, שאותם, כך אמר, הוא "מעריך" ו"מכבד".

פשעו הגדול של בומבך הוא בכך שהוא העלה את מפלס-ההובריס של אפרים נוה, ראש הלשכה, ובכך שהוא – כפי שאמרתי במאמר הקודם – סלל את הדרך לכך שהבחינות תהיינה קשות עו"ד יותר, וכל אלה שמחאו לבומבך כפיים – עו"ד יקללו את יומם בבחינות הבאות.

אמרתי לבומבך: אל תזכיר את המילה "פאקטור" (ההדגשות לא במקור, הנחתי שהוא יודע לקרוא דברים כראוי גם בלי הדגשות):

לדעתי אתה הולך לא רק בכיוון שגוי, אלא בכיוון שיגרום ללקוחותיך נזק בלתי הפיך.

שורש-הרע בכישלונות האחרונים בבחינות ההתמחות הוא בקנוניה המושחתת שבין אפרים נוה והשופט יוסף אלרון (ראה מכתב מצורף).

כדי לתקן את העיוות הזה יש לשקלל (אל תזכיר את המילה "פאקטור", שמור אותה לאחר כך) את ציוני המבחנים לפי יחס הממוצעים בתקופת ה"רומן" שבין אלרון לנוה (מועד אוקטובר 2015 ואילך) לבין יחס הממוצעים בתקופה שקדמה לכך.

כמובן שיש להעיף את אלרון מראשות ועדת הבחינות (ולמעשה להחליף את כולה, כי הם כבר "נגועים").

אחרי שמשיגים את השיקלול הזה אפשר לדבר על תיקונים פרטניים בבחינות אלה ואחרות (לגבי אלה שהשיקלול עדיין לא העביר אותם), וזה כולל שאלות פרטניות, פאקטורים וכל מה שרוצים.

אם תתחיל עם מה שאתה עושה עכשיו – אחרי כל מה שתשיג (אם תשיג) לא תוכל לבוא ולהגיד רגע-רגע, אני רוצה גם שקלול.

והתוצאה – כמה מפתיע – הייתה שהעתירה נדחתה כליל, העותרים שיוצגו ע"י בומבך חוייבו ב-30,000 ש"ח הוצאות (לשם השוואה: העותרים בכל אחת מ-13 העתירות האחרות חוייבו רק ב-0 (אפס) עד 14,000 ש"ח), ואפילו שאלה אחת הוא לא הצליח לבטל (לשם השוואה: בכל 14 העתירות הצליחו העותרים לבטל 2 משאלות הבחינה, ובשאלה נוספת הם הצליחו לקבל הכרה בתשובה נוספת לתשובה שהוועדה ראתה כנכונה).

ומה הלאה?

ה"הישג" המיידי של בומבך הוא העלאת מפלס ההובריס של ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה, ומיפלס השחיתות בממסד המשפטי כולו.

ראו מה אומרים עסקני הלשכה:

הפסד גדול למתמחים ולעו"ד בומבך! כנגד הוועדה הבוחנת ולשכת עורכי הדין הוגשו כ-14 עתירות. במסגרת עתירות אלה התבקש בית המשפט לתת פקטור בהיקף של 20 נקודות וכן לפסול את פרק המטלה בכתב שהיה בבחינה (דהיינו 15 נקודות נוספות). בנוסף התבקש בית המשפט לפסול 27 מתוך 85 שאלות שהיו בבחינה. בפסק הדין ארוך ומנומק דחה בית המשפט את טענות העותרים למעט לגבי שתי שאלות אותן פסל וכן שאלה נוספת בה קיבל בית המשפט חלופה אפשרית נוספת.

נוכח תוצאת פסק הדין בית המשפט, בה דחה בית המשפט את רוב רובן של טענות המתמחים, חייב בית המשפט את המתמחים בהוצאות גבוהות ביותר בסך כולל של 136,000 שקל. תוצאה זו מדברת בעד עצמה.

בנוסף יש להדגיש, כי בית המשפט דחה מכל וכל את העתירה שהוגשה באמצעות עו"ד בומבך וחייב את העותרים שייצג בסכום הגבוה ביותר מבין ההוצאות, סך של 30,000 שקל".

זאת, הייתי אומר, המכה הכי צורבת לבומבך, אבל הוא הרוויח אותה ביושר, משום שהוא חטף אותה מחבריו (לשעבר?) – להם היה שותף במאבק כנגד "הצפת המקצוע", אבל הוא זנח את המאבק הזה למען בצע-כסף, ובתירוצים עלובים ביותר.

ה"הישג" מבחינת המתמחים בעתיד הוא שהבחינה הקיימת, עם כל הקשיים והעיוותים שבה, תהייה "משחק ילדים" לעומת הבחינות הבאות, בהן ועדת הבחינות תשכיל להימנע משאלות "בלתי פתירות", ותערים על הנבחנים (כולל אלה שעתרו עכשיו, ועתירתם נדחתה) שאלות כאלה שהם עו"ד יקללו את יומם, ושיעורי העוברים את הבחינות יירדו ויירדו – לא רק מתחת ל-30%, אלא קרוב מאוד ל-0% – והכל מאותם הנימוקים.

אתן לכם 2 דוגמאות:

בסע' 20 לפסה"ד נאמר, בקשר לאחת משאלות המבחן שפסילתה נתבקשה:

יש טעם בטענה כי המדובר בעניין איזוטרי ומורכב, שאין לדרוש מנבחנים לשלוט בפרטיו ולזכור אותם בעל-פה. הכללת שאלה זו בבחינה מעוררת תמיהה ונראה כי אין היא מתיישבת עם תפיסת העולם הבאה לידי ביטוי בפסיקה, ולפיה על בחינות ההסמכה לעסוק בבדיקת "ידע בסיסי" של הנבחן בתחומים שבליבת המקצוע, וכי "שאלות איזוטריות ... קשות באופן בולט כך שמתי מעט יוכלו להשיב עליהן, עלולות להחטיא את המטרה גם אם מצויות הן בגדר הסמכות" (בג"ץ 6250/05 לוי נ' לשכת עורכי הדין (20.10.05)). יוער כי מדו"ח התפלגות התשובות עולה כי על שאלה זו השיבו נכונה 7% מהנבחנים בלבד.

מה זה אומר? זה אומר שאתה צודק לחלוטין, אבל "עם זאת, כאמור לעיל, בלה-בלה-בלה", אנחנו נזרוק אותך מכל המדרגות, וגם נחייב אותך בהוצאות – כדי שלהבא תחשוב פעמיים לפני שאתה בא אלינו עם טענותיך הצודקות.

ובסע' 68 נאמר, באותו ההקשר:

... שיעור הצלחה נמוך בפתרון שאלה אינו מעיד כשלעצמו על כשל המצדיק את פסילתה. בסוגיה זו נקבע בעניין לוי כלהלן:

"אכן מדובר בשאלה קשה, אפילו קשה מאוד ... רק חמישה אחוז מכלל הנבחנים ענו נכונה על השאלה. אך סבורני כי נוכח האמור לא ניתן לקבוע כי נשאלה שאלה בחוסר סמכות, או שהתשובה שנחברה על ידי הלשכה אינה נכונה ... בידי המשיבים לקבוע כיצד הם יוצרים את תמהיל השאלות המרכיבות את המבחן, ובידיהם לכלול בו גם שאלות 'קשות מאוד', כל עוד אין אלה מהוות נתח המטה באופן משמעותי את סיכויי המועמדים".

וזה אומר שאם במבחן תהיינה כמה שאלות שרק אחוז אחד מהנבחנים יענה על כל אחת מהן, "כל עוד אין אלה מהוות נתח המטה באופן משמעותי את סיכויי המועמדים".

התוספת הזאת ("כל עוד אין אלה מהוות נתח המטה באופן משמעותי את סיכויי המועמדים") מעניינת במיוחד, משום שבלעדיה אפשר לערוך בחינה אשר כל השאלות שבה תהיינה כאלה שרק נבחן אחד מתוך אלפיים יעבור את המבחן – אם בכלל.

אבל כיוון שהתוספת הזאת אכן קיימת, נשאלת השאלה מה זה "נתח המטה באופן משמעותי" את סיכויי המועמדים? 5 מתוך 100 השאלות, זה עדיין בסדר? ואם כן – מה עם 6, 8, 10, 15, 20, 30 שאלות מתוך 100?

ונניח שקבענו, למשל, כי 8 שאלות מתוך 100 זה ה"גבול", ובמבחן היו 9 שאלות כאלה – איך נקבע איזו מתוך התשע תיפסל, כאשר פסילה של שאלה זו או אחרת תקבע מי מהנבחנים יזכה – ומי יבכה?

ובכלל, איזו הצדקה יש להטות, גם באופן "בלתי משמעותי", את סיכויי המועמדים – אלא אם יש כוונה-מראש לתמוך במאבקה של הלשכה כנגד "הצפת המקצוע"?

תגובת בומבך על פסק-הדין

כך עונה עו"ד אילן בומבך ל"חבריו" אשר שילמו לו 200,000 ש"ח:

חבריי המשפטנים,

מזה 5 חודשים אנו לוחמים בעקשנות לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותינו בדבר הפגמים והכשלים שנפלו בבחינה.

הגשנו עתירות רבות כנגד הלשכה, אישית ייצגתי בעתירה מרכזית שמטרתה לקבל סעד תקדימי בדמות פקטור בבחינת הלשכה.

עתירה נוספת הגשתי בפסילת שאלות ספציפיות.

היום הגיע פסה"ד. בפסק דינו דחה השופט את עתירתנו לקבל פקטור וקיבל את עתירתי לפסילת שאלות יחד עם עו"ד אחרים שעתרו.

לא חסכנו במשאבים ובמאמצים כדי להשיג את הפקטור. העלינו כל טענה משפטית אפשרית אך לצערינו השופט המחוזי התעלם מחלק ניכר של הטענות ובפסק דין קצר מאוד ביחס לעתירתנו דחה אותה.

ידענו מראש שהזירה המרכזית שבה צריכה לבירור עתירה תקדימית כזאת צריכה להיות ביהמ"ש העליון. נוכח פסה"ד הקצר והבלתי מנומק שמתעלם מרוב רובם של הכשלים והפגמים שמנינו נראה לי שאכן קיים סיכוי ממשי להתערבות של ביהמ"ש העליון.

יצויין כי גם העובדה שהשופט נעתר לבקשתינו לקבלת התפלגות המסיחים תסייע לנו במאבק בביה"מ העליון.

הלשכה היא גוף חזק ומשפיע ומאבק בה כפי שניהלנו איננו פשוט כלל.

אני מקווה שאכן ביה"מ העליון ידע להוציא את הצדק לאור ולתקן את הפגמים שנפלו בבחינת הלשכה.

שורו-שורו:

הגשנו עתירות רבות כנגד הלשכה, אישית ייצגתי בעתירה מרכזית שמטרתה לקבל סעד תקדימי בדמות פקטור בבחינת הלשכה.

עתירה נוספת הגשתי בפסילת שאלות ספציפיות.

היום הגיע פסה"ד. בפסק דינו דחה השופט את עתירתנו לקבל פקטור וקיבל את עתירתי לפסילת שאלות יחד עם עו"ד אחרים שעתרו.

מה זה אומר?

זה אומר שאני, בומבך הגדול, פרקליט-הצמרת, הגשתי שתי עתירות: באחת הפסדתי, ובשנייה ניצחתי ... וזה אומר זכייה ב-50% מהתיקים – שזה בהחלט לא רע ... (שאתם הפסדתם ואחרים זכו – זה כבר עניין אחר ...).

ולגלובס הוא אמר דברים דומים:

בית המשפט התערב ב-3 שאלות, אנו שמחים על כך, המשמעות היא מעבר של עשרות רבות של משפטנים את המבחן.

על מה אתה "שמח", בומבך? על כך ש"עשרות רבות" – כמה עשרות? – מתוך כ-1700 נכשלים עברו, ואילו כל האחרים – בזמן הזה ובימים הבאים – יאכלו בחינות קשות יותר?!

הלאה:

לא חסכנו במשאבים ובמאמצים כדי להשיג את הפקטור. העלינו כל טענה משפטית אפשרית אך לצערינו השופט המחוזי התעלם מחלק ניכר של הטענות ובפסק דין קצר מאוד ביחס לעתירתנו דחה אותה.

אילן בומבך, איך אתה לא מתבייש?! כשאני טענתי את אותם הדברים ממש, אתה ושאר מושחתי הלשכה רדפתם אותי עד חורמה. אם הייתם תומכים במאבק שלי, בן למעלה מחמישים השנה (אתה עוד לא נולדת כשאני לחמתי למענך) – לא היית צריך להתבכיין היום, בשנת 2018.

והלאה, בומבך:

ידענו מראש שהזירה המרכזית שבה צריכה לבירור עתירה תקדימית כזאת צריכה להיות ביהמ"ש העליון.

סלח לי מאוד, בומבך, אבל לא היה בעתירה הזאת שום דבר "תקדימי", משום שביהמ"ש העליון כבר דן כמה וכמה פעמים, דחה את כל הטענות בעניין הפאקטור – ואתה לא השכלת להכניס בנושא הזה שום דבר חדש, "תקדימי" (למרות שניתן היה, גם בזה, בעיקר כאשר מרכיבים אותו על שורש-הרע – הקנוניה המושחתת שבין אלרון והלשכה).

ואם "הזירה המרכזית" לבירור העתירה הזאת היא בביהמ"ש העליון – מדוע לא הרמת את הכפפה שהנחתי לרגליך, ולא הלכת ישר לביהמ"ש העליון?

נוכח פסה"ד הקצר והבלתי מנומק שמתעלם מרוב רובם של הכשלים והפגמים שמנינו נראה לי שאכן קיים סיכוי ממשי להתערבות של ביהמ"ש העליון.

כן, בהחלט ... סיכוי "ממשי" תמורת מחיר "הנחה" של 80,000 ש"ח – למה לא?

הלשכה היא גוף חזק ומשפיע ומאבק בה כפי שניהלנו איננו פשוט כלל.

אילן בומבך, אתה אחד האנשים שבנו את הגוף המושחת הזה!

אילן בומבך, על כך נאמר חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.

בומבך, הסק את המסקנות!

בומבך, אתה נכנסת לעסקנות בלשכה, כך אמרת בתכנית רדיו, משום שענייני האתיקה היו "קרובים לליבך …", אבל כך אמר עליך ראש הלשכה שלמה כהן, ערב סיום הקדנציה שלו, ממש בהקשר ל"ציפור נפשך" זו:

"עוד כשכיהן כיו"ר ועדת האתיקה במחוז, ובמיוחד בשנים האחרונות כשהוא יו"ר ועד המחוז, מערך האתיקה במחוז איננו מתפקד כיאות. מערך האתיקה במחוזו נוצל לצורך סגירת חשבונות אישיים, תוך מעורבות של בעלי עניין בפעילות ועדת האתיקה" (ההדגשה – במקור).

כן, כן ... ענייני ה"אתיקה", סוגת ה"באיזה סגנון אדוני מדבר" – גם כאשר אין בדברים שום גוון "סגנוני".

אילן בומבך, מצוות האתיקה החשובה ביותר נקבעה בסע' 54 לחלע"ה: במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט.

זה בהרבה-הרבה יותר חשוב מאשר קשקושי ה"סגנון".

ואתה, בלהיטותך לכסף, לא עשית את הדבר הכי חשוב ונחוץ – במיוחד כאשר שאר הדברים שהעלית, בעיקרם כבר נדושו ונשחקו עד-דק: העלאתה על ראש שמחתך של קנונית-השוחד בין אלרון והלשכה.

אתה, מן הסתם, חששת שהעלאת הנושא הכאוב הזה תזיק לך בעתיד, ותפריע לך להמשיך ולעשות כסף בזכות ה"מוניטין" המפוקפק שלך, ובכך מעלת לא רק בחובת ה"נאמנות ומסירות" לשולחיך, אלא גם בחובה "לעזור לבית המשפט לעשות משפט".

חששת לעורך? לא היית צריך לקבל את התיק הזה, בעד שום הון שבעולם, אבל אתה מוג-לב היית, ומוג-לב נשארת.

ראה את מה שאמרתי לך לפני קרוב לתשע שנים, ופחדת להגיב: עו"ד אילן בומבך – שפן, פחדן, מוג-לב, לא מקבל אחריות על תיפקודו כשליח הציבור.

אולי תגיב עכשיו.

אילן בומבך, אתה גרמת נזק בל-ישוער לא רק למרשיך שיצטרכו לחזור ולהיבחן, אלא לכל מי שיבקש להתקבל למקצוע עריכת-הדין, מעתה ועד עולם.

אתה קבעת להם בכייה לדורות (במדבר רבה, ט"ז, כ).

אילן בומבך, אם עדיין נותרה בך טיפה של יושר, הגינות וכבוד עצמי, הייתי מציע לך להחזיר ל"חבריך המשפטנים" את ה-200.000 ש"ח שגבית מהם, ולהחזיר ללשכה את רישיון עריכת-הדין שלך.

קום והתהלך בארץ

ואחר כך קום והתהלך בארץ, חגור שק ואפר לראשך, להכות על חטא בפני כל מי שחטאת לפניו, בְּאנֶס וּבְרָצון, בְּבִטּוּי שְׂפָתָיִם, בְּגָלוּי וּבַסָּתֶר, בְּדִבּוּר פֶּה, בְּדַעַת וּבְמִרְמָה, בְּהַרְהור הַלֵּב, בְּהונָאַת רֵעַ, בְּוִדּוּי פֶּה, בְּזָדון וּבִשְׁגָגָה, בְּחזֶק יָד, בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, בְּטִפְּשׁוּת פֶּה, בְּטֻמְאַת שְׂפָתָיִם, בְּיֵצֶר הָרָע, בְּיודְעִים וּבְלא יודְעִים, בְּכַפַּת שׁחַד, בְּכַחַשׁ וּבְכָזָב – וכו', וכו'.

האם זה יעזור לך, חובש הכיפה-מפלאסטיק? על כך נאמר "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה, יומא, ח, ז).

תחזית שמחה ניר לבחינות הבאות – ותזכרו שאמרתי לכם!

יוסף אלרון, עד לאחרונה שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, והיום שופט ביהמ"ש העליון, הוא יו"ר ועדת בחינות ההתמחות של לשכת עורכי הדין, החל ממועד נובמבר 2014.

עד שאלרון נעשה יו"ר ועדת הבחינות, ממוצע העוברים בכל בחינה היה למעלה מ-70%, ובשתי הבחינות הראשונות שהוא ניהל התוצאות היו באותה הסביבה.

יתירה מזאת: בבחינה השנייה שבניהולו (מאי 2015) אחוז העוברים היה הגבוה בכל חמש השנים אשר קדמו לכך (75.4) – דהיינו: אלרון גילה ליברליות יותר מכל קודמיו בשנים האחרונות.

מאז נרקמה קנונית-השוחד בין השופט המושחת יוסף אלרון לבין עסקני הלשכה, עם אפרים נוה בראשם, שיעור העוברים את בחינות הלשכה ירד מ-75.4% ל-34% - ירידה ממוצעת של 8% מבחינה לבחינה.

פסה"ד בו עסקינן נתן BOOST אדיר לשחיתות הזאת.

הצפי שלי הוא המשך הירידה: 30, 20, 10 אחוז – The floor is the limit.

אכן, מאז שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה (רק?) לשוטים וקטנים, אבל התחזית עדיין נשארה בגדר ה-public domain, וכל החפץ ייתי וייטול – ואני החפץ בא ונוטל.

אז תזכרו שאמרתי לכם.

אמרתי לכם שבומבך מוליך אתכם שולל? אמרתי לכם, וחטפתם את זה בפנים.

אמרתי לכם, בשנת 2000, כי תוך 5 שנים יירצח שופט בישראל? אמרתי לכם, וקיבלתם את זה תוך פחות מארבע שנים.

אמרתי לכם, באותה ההזדמנות, כי תוך אותם חמש השנים יתאבד שופט בישראל? בזה טעיתי טעות קשה, מביכה ומבישה, כי זה קרה רק אחרי עשר שנים וכמה חודשים. Mea culpa.

​​ עכשיו (בשנת 2011) גם השופטים אומרים את מה שאני אומר 45 שנים ויותר, אבל לא לציטוט ולא לייחוס.

אמרתי לכם הרבה דברים, בהרבה תחומים, אבל אתם לא אביתם שמוע.

ראו, למשל, את מאמרי אחרי גולדסטון 2: אמרתי לכם, אמרתי לכם, אמרתי לכם – ולא אביתם שמוע! – מאמר בו קוננתי על מה שמדינת ישראל עוללה לעצמה בטיפשותה, ועל מה שנפשי בוכיה עליו.

אכן, אתם צודקים באמירה שמאז חורבן בית המקדש ניתנה הנבואה (רק?) לשוטים וקטנים, אבל התחזית עדיין נשארה בגדר ה-public domain, וכל החפץ ייתי וייטול – ואני החפץ בא ונוטל.

אז תזכרו שאמרתי לכם, ואתם לא אביתם שמוע.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור "הוספת תגובה" (למטה מכאן)

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא