“זעקת המתמחים” – אילן בומבך דפק אתכם גם בערעור (וגם רוחו של השופט יוסף אלרון לא תרפה מכם)!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/32768

שמחה ניר, עו“ד

*** עו“ד אילן בומבך, הילד–טוב–ירושלים של המימסד המשפטי, הגשים את תחזיתי לגבי כישלונו הצפוי בביהמ“ש המחוזי, יצא להגן על גאוותו הפצועה – על חשבון לקוחותיו הדפוקים, שנדרשו להוסיף 80 או 100 אלף ש“ח על ה-200 אלף שהוא גבה מהם על ההליך המקורי (והוא לא הציל, לא את לקוחותיו, ולא את גאוותו הפצועה) *** מה ניתן עכשיו לעשות, כדי להגן על מוכשלי–הקנוניה, ולמנוע בכייה–לדורות?

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו“ד רבה המלחמה!

“יש ג‘ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם“

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

עו“ד אילן בומבך ערער – ומה השיג?

תחת הכותרת “זעקת המתמחים” – אמרתי לכם שאילן בומבך יוליך אתכם אלי–שאול, וקיבלתם את זה! הראיתי כיצד תחזיתי על כישלונו הצפוי של של בומבך תאמה ככפפה–ליד את פסק הדין שהוא קיבל בביהמ“ש בביהמ“ש המחוזי, בעתירה שהגיש בשם כ-300 נבחנים שנכשלו בבחינת ההתמחות של לשכת עורכי הדין, במועד דצמבר 2017.

הגיע הזמן לסכם את הנושא, ולראות כיצד אפשר להתקדם, ולמנוע בכייה–לדורות מכל מי שייגש בעתיד לבחינות האלה.

התחזית

תחת הכותרת “זעקת המתמחים” – אילן בומבך מוליך אתכם אלי–שאול, הצגתי תחזית מינימום–מקסימום של סיכויי העתירה שהגיש עו“ד אילן בומבך לביהמ“ש המחוזי, בשם מתמחים שנכשלו במבחני ההסמכה של לשכת עורכי הדין:

המינימום שהוא עשוי להשיג הוא אפס (ואולי אף פחות, אם העתירה תידחה כליל, ולקוחותיו יחוייבו בהוצאות), והמקסימום שהוא עשוי להשיג זו עיסקה לפיה המשיבים יודו בכשלים הנטענים, בחינותיהם של העותרים תבוטלנה והם ייבחנו מחדש (ללא תשלום אגרה נוספת), והעתירה תימחק ללא חיוב בהוצאות.

בין שתי אפשרויות–הקצה האלה קיימת האפשרות שבומבך ישיג תיקונים קלים, אשר יועילו לכמה נבחנים אשר נכשלו “גבולית” – אבל ברמה הציבורית–העקרונית ה“הישג” הזה לא יפתור שום דבר.

ומה יהיה אז? הקשיתי, ועניתי:

תהייה התוצאה במשפט אשר תהייה, המשיבים יערכו בחינה חדשה שהיא קשה בהרבה, לא תהיינה בה שאלות “בלתי פתירות“, וכל אלה שתלו בבומבך את תקוותיהם יקללו את יומם.

אבל בומבך יתהדר ב“הצלחה” הזאת, ואם הוא יעתור כנגד הכשלונות בבחינה הבאה, המשיבים יצטטו ויזכירו את כל מה שהוא, כעסקן בכיר בלשכה, אמר ועשה בעבר כנגד “הצפת המקצוע“.

ותזכרו שאמרתי לכם.

הנבואה, כידוע, ניתנה לקטנים ושוטים, אבל פסק הדין אימת את התחזית השחורה–מכל – תחזית הפחות–מאפס: דחיית העתירה כולה, עם חיוב העותרים בהוצאות שמנות (30,000 ש“ח).

והנבואה, כידוע, ניתנה לקטנים ושוטים.

הצפי שהתגשם

את המאמר הנ“ל, “זעקת המתמחים” – אילן בומבך מוליך אתכם אלי–שאול, התחלתי לכתוב לפני שבומבך הגיש את העתירה הנ“ל, לביהמ“ש המחוזי, אבל הוא היה זריז ממני, וכשפרסמתי את המאמר זה כבר היה לאחר הגשת העתירה (אבל לפני שראיתי אותה).

בעת כתיבת המאמר לא ידעתי כמה שיעורי–בית הכין בומבך לעתירה הזאת, אבל ידוע ידעתי מה הוא לא הכין. הוא לא הכין מה שצפיתי שהוא לא יטען – והוא אכן לא טען:

• צפיתי שהוא לא יטען כי העלייה בשיעור הנכשלים היא פרי הקנוניה המושחתת שבין ראשי הלשכה לבין השופט יוסף אלרון – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שרמת–הסף להצלחה בבחינות היא עניין של מדיניות, שהיא עניין לשר המשפטים לענות בו, ולא ועדה זו או אחרת – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שרמת–הסף להצלחה בבחינות היא עניין לשר המשפטים לענות בו, משום שהשר, כנבחר הציבור, אמור לאזן בין האינטרסים העסקיים של עורכי הדין לבין זכותו של “האיש ברחוב” ל“עורך–הדין השכונתי” שלו, במחיר השווה–לכל נפש – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שהעלאתה של רמת–הסף להצלחה בבחינות מייקרת את השירות לעשירים שוללת מהעניים את הזכות לשירות משפטי – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שעורך–דין מתחיל לא צריך להיות “פרקליט צמרת“ – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שרמת–הסף להצלחה בבחינות צריכה להיות ברמת–המינימום, ולא ברמת–המקסימום – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שרמת–המינימום צריכה להיות כזאת שמתחתיה עורך–הדין יסב ללקוחותיו רק נזק, ושאת השאר יש להשאיר לכוחות–השוק: מי שידו משגת (במיוחד אם אוצר המדינה תומך בו) ייקח לעצמו סוללה של “פרקליטי צמרת“, ומי שידו אינה משגת ייטול לעצמו את “הפחות שבאומנין” – את עורך–הדין השכונתי שלו – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען שריכוז השירות המשפטי בידי יחידי סגולה יביא לכך שכל פרקליט יוצף ביותר עבודה (וריאציה הפוכה של “הצפת המקצוע“), דבר שיפגע באיכות השירות – בבחינת “ויישמן ישורון ויבעט“ – והוא לא טען!

• צפיתי שהוא לא יטען “מי ייתן כל עם השם פרקליטים” (השוו: במדבר י“א כט) – והוא לא טען!

מה הוא כן טען?

במאמר הנ“ל, “זעקת המתמחים” – אילן בומבך מוליך אתכם אלי–שאול, בסקרי את מה שהוא אכן טען, טעיתי כאשר נתתי לו יותר מדי קרדיט. אמרתי כי “הוא טען, כמו תגרן בשוק, על שאלת–מבחן זו או אחרת, על ‘מתכונת הבחינה’, וכו‘”, אבל מסתבר כי אפילו את זה הוא לא טען, וכל טיעונו לא היה אלא על כך שוועדת הבחינות לא נתנה לנבחנים “פקטור“.

לשלמות התמונה אכן אמרתי כי בומבך אכן טען כנגד האג‘נדה (מילה שבית המשפט המחוזי שם במרכאות – לאות לעג) של הלשכה להקטין את מספר עורכי הדין, אבל הוא לא השכיל – וגם לא ניסה – להראות את סמיכות–הזמנים שבין שינוי המגמה בשיעור העוברים את המבחנים (שעליו לא הייתה מחלוקת) לבין החפיפה בין כהונתו של אפי נוה כראש הלשכה, ואת מלחמתה העיקשת של הלשכה לקדם את השופט אלרון לביהמ“ש העליון – הכל כפי שפירטתי בתלונתי אל היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, אותה צירפתי למכתבי אל בומבך.

ולא זו בלבד שהוא לא נגע בקשר המושחת שבין השופט אלרון לבין הלשכה, אלא אפילו העתיר עליו שבחים, וכן גם על שאר חברי הוועדה. בישיבה מיום 9.4.2018 הוא אמר על אלרון שהוא “מעריך” אותו, וכן גם על חברי הוועדה האחרים (“שופטים ופרקליטים בכירים שגם אותם אני מכבד” – כמבוא “מרכך” ל“אבל האנשים האלה אינם חסינים מביקורת על טעויות“).

זהו בדיוק, שבמקום לתפוס את השור בקרניו, הוא שיחק את “הילד הטוב“, ש“מכבד ומעריך” את השופטים והפרקליטים החברים בוועדה, אבל מוצא “שגיאות פה ושם“, ועל כך נתתי את כותרת המשנה למאמר הקודם:

עו“ד אילן בומבך, הילד–טוב–ירושלים של המימסד המשפטי, מי שלחם כל ימיו כנגד ה“הצפה” של מקצוע עריכת–הדין, לקח על עצמו – תמורת שכר–טירחה שמן – לייצג את המתמחים המתדפקים על שערי המקצוע, קורבנות הקנוניה המושחתת שבין אפי נוה וחבריו לבין השופט יוסף אלרון, אבל הוא לא מעז לגעת בשורש–הבעייה – הקנוניה הזאת עצמה.

הפארסה הזאת חזרה על עצמה גם בערעור לביהמ“ש העליון: כיוון שבביהמ”ש המחוזי בומבך לא טען אלא בעניין הפאקטור, הוא לא יכול היה להעלות בערעור נושאים חדשים, אבל משנדמה היה לשופטים בערעור כי בומבך מטיל דופי ביושרתם של יו”ר הוועדה וחבריה, הם קמו עליו, והוא נסוג מיד: אני מעולם לא טענתי דבר כנגד הוועדה.

זה היה הכשלון הגדול שלו – הוא החמיץ ביודעין להעלות את הטענה הכי חזקה, והכי מבוססת, טענה שבגללה – ורק בגללה – זעקו שמיים וארץ.

להזכירכם: התנודות מעלה–מטה בשיעור העוברים את בחינות הלשכה היה די יציב לאורך השנים, אולי עם מגמה קלה של ירידה בשיעור העוברים (ההיסטוריה ארוכת–השנים אינה רלוונטית לעניין המאמר הזה), אבל בבחינה האחרונה ב“ניצוחו” של השופט יוסף אלרון – לפני שאפרים נוה (אפי נוה, בשביל מנועי החיפוש) עלה לראשות הלשכה, ורקם את הקנוניה עם אלרון – שיעור העוברים את הבחינה היה 75%, ואז הוא צנח פתאום לרמת ה-30 – 40 אחוז.

על כך הלא נאמר: הֲיֵלְכ֥וּ שְׁנַ֖יִם יַחְדָּ֑ו בִּלְתִּ֖י אִם־נוֹעָֽדוּ׃ (עמוס ג’, ג).

הטענה שצריכה הייתה לעמוד במרכז העתירה – ובומבך לא העלה אותה

ה“בשר” של המאבק צריך היה להיות על “שקלול” ציוני המעבר בבחינות שבתקופת הקנוניה על פי היחס שבין ממוצע אחוז העוברים בתקופת הקנוניה לבין ממוצע אחוז העוברים בתקופת חמש השנים שקדמו לה (אפשר תקופה ארוכה יותר, או קצרה יותר – ספק אם התוצאה תהייה שונה משמעותית).

כך, למשל, אם בתקופת הקנוניה עברו, בממוצע, 40% מהנכשלים, ובתקופה הקודמת, בממוצע, עברו 70% – יש להעלות את הציונים של הנכשלים בתקופת הקנוניה כך ששיעור העוברים בה יהיה גם הוא 70%.

ובמלים אחרות: על כל אלף נבחנים – 300 שנכשלו בתקופת הקנוניה ייחשבו כעוברים את הבחינה, ובסך–הכל – כמה אלפים יקבלו את רשיונותיהם, רק על סמך הנקודה הזאת.

במכתבי אל בומבך מניתי כמה נקודות נוספות אותן אפשר “להרכיב” על הנושא הנ“ל, ולנוחיות הקורא אביא כאן שוב את תוכן מכתבי אליו, מיום 28.1.2018:

אילן בומבך, תקשיב היטב,

אני לא כותב את הדברים האלה אליך מאהבה מופרזת.

אני כותב את הדברים האלה משום שרצוני בהצלחת לקוחותיך המתמחים גובר על תשוקתי לראות בכישלונך (בין השאר משום שאתה שותף בכיר – ואפילו שותף–מייסד – בכך שכיום אני מוצא מהלשכה פעמיים לצמיתות + 27 שנים – הכל במצטבר).

משום רצוני בהצלחת לקוחותיך, ולמרות האגו שלי, אני לא נותן לדברים האלה פרסום, משום שכל דבר הנושא את שמי נועד לכישלון – אפילו אם הוא הדבר הכי טוב שבעולם.

תעשה עם זה מה שאתה מבין ורוצה.

לדעתי אתה הולך לא רק בכיוון שגוי, אלא בכיוון שיגרום ללקוחותיך נזק בלתי הפיך.

שורש–הרע בכישלונות האחרונים בבחינות ההתמחות הוא בקנוניה המושחתת שבין אפרים נוה והשופט יוסף אלרון (ראה מכתב מצורף).

כדי לתקן את העיוות הזה יש לשקלל (אל תזכיר את המילה “פאקטור“, שמור אותה לאחר כך) את ציוני המבחנים לפי יחס הממוצעים בתקופת ה“רומן” שבין אלרון לנוה (מועד אוקטובר 2015 ואילך) לבין יחס הממוצעים בתקופה שקדמה לכך.

כמובן שיש להעיף את אלרון מראשות ועדת הבחינות (ולמעשה להחליף את כולה, כי הם כבר “נגועים“).

אחרי שמשיגים את השיקלול הזה אפשר לדבר על תיקונים פרטניים בבחינות אלה ואחרות (לגבי אלה שהשיקלול עדיין לא העביר אותם), וזה כולל שאלות פרטניות, פאקטורים וכל מה שרוצים.

אם תתחיל עם מה שאתה עושה עכשיו – אחרי כל מה שתשיג (אם תשיג) לא תוכל לבוא ולהגיד רגע–רגע, אני רוצה גם שקלול.

את המכתב המצורף התכוננתי לשלוח כבר בתאריכו, אבל אז עלה בדעתי הרעיון לתת לך את ההזדמנות להוציא אותו בחתימתך, עם כל שינוי שתחפוץ בו.

אני מזמינך להודיעני תוך 3 ימים מה יש בדעתך לעשות עם החומר הזה, שאם לא כן אעשה בו כמיטב הבנתי.

לא אראה מכתב תודה וכו‘ כאמירה פוזיטיבית שיש בדעתך לעשות עם זה משהו.

באותו הכבוד שאתה רוחש לי,

שמחה ניר, עו“ד

וכפי שכבר ציינתי – האגו של בומבך לא התיר לו לענות לי, והתוצאה תאמה בדיוק את הצפי שלי לגבי מה שבומבך יטען או לא יטען, ואת התחזית שלי לגבי התוצאה.

מה השיג בומבך בערעור?

כאשר בונים תיק לבית המשפט, והתכנית לא עובדת, בערעור אי אפשר לומר רגע–רגע, אני רוצה להעלות טענה חדשה.

כל מה שנשאר לבומבך לעשות הוא לנסות ולהגן על גאוותו הפצועה, אבל במקום לקחת את זה על כתפיו–הוא, החלילן–מהמלין הזה גבה מלקוחותיו הדפוקים עוד 80 או 100 אלף שקל.

והם שילמו לו (אולי גם אני במקומם הייתי משלם, כי במקרים רבים אי אפשר להחליף סוסים בעלייה, או לעצור את העגלה ולרדת ממנה באמצע העלייה).

וזאת התשובה לשאלה מה השיג בומבך בערעור: עו“ד כסף.

תחזית שמחה ניר לבחינות הבאות – ותזכרו שאמרתי לכם!

לא אוכל לסיים את הדיון בנושא הזה בלי לחזור על התחזית שפרסמתי בעקבות כישלונו של בומבך בביהמ“ש המחוזי:

יוסף אלרון, עד לאחרונה שופט ביהמ“ש המחוזי בחיפה, והיום שופט ביהמ“ש העליון, הוא יו“ר ועדת בחינות ההתמחות של לשכת עורכי הדין, החל ממועד נובמבר 2014.

עד שאלרון נעשה יו“ר ועדת הבחינות, ממוצע העוברים בכל בחינה היה למעלה מ-70%, ובשתי הבחינות הראשונות שהוא ניהל התוצאות היו באותה הסביבה.

יתירה מזאת: בבחינה השנייה שבניהולו (מאי 2015) אחוז העוברים היה הגבוה בכל חמש השנים אשר קדמו לכך (75.4) – דהיינו: אלרון גילה ליברליות יותר מכל קודמיו בשנים האחרונות.

מאז נרקמה קנונית–השוחד בין השופט המושחת יוסף אלרון לבין עסקני הלשכה, עם אפרים נוה בראשם, שיעור העוברים את בחינות הלשכה ירד מ-75.4% ל-34% – ירידה ממוצעת של 8% מבחינה לבחינה.

פסה“ד בו עסקינן נתן BOOST אדיר לשחיתות הזאת.

הצפי שלי הוא המשך הירידה: 30, 20, 10 אחוז – The floor is the limit.

אכן, מאז שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה (רק?) לשוטים וקטנים, אבל התחזית עדיין נשארה בגדר ה–public domain, וכל החפץ ייתי וייטול – ואני החפץ בא ונוטל.

אז תזכרו שאמרתי לכם.

אמרתי לכם שבומבך מוליך אתכם שולל? אמרתי לכם, וחטפתם את זה בפנים.

אמרתי לכם, בשנת 2000, כי תוך 5 שנים יירצח שופט בישראל? אמרתי לכם, וקיבלתם את זה תוך פחות מארבע שנים.

אמרתי לכם, באותה ההזדמנות, כי תוך אותם חמש השנים יתאבד שופט בישראל? בזה טעיתי טעות קשה, מביכה ומבישה, כי זה קרה רק אחרי עשר שנים וכמה חודשים. Mea culpa.

עכשיו (בשנת 2011) גם השופטים אומרים את מה שאני אומר 45 שנים ויותר, אבל לא לציטוט ולא לייחוס.

אמרתי לכם הרבה דברים, בהרבה תחומים, אבל אתם לא אביתם שמוע.

ראו, למשל, את מאמרי אחרי גולדסטון 2: אמרתי לכם, אמרתי לכם, אמרתי לכם – ולא אביתם שמוע! – מאמר בו קוננתי על מה שמדינת ישראל עוללה לעצמה בטיפשותה, ועל מה שנפשי בוכיה עליו.

אכן, אתם צודקים באמירה שמאז חורבן בית המקדש ניתנה הנבואה (רק?) לשוטים וקטנים, אבל התחזית עדיין נשארה בגדר ה–public domain, וכל החפץ ייתי וייטול – ואני החפץ בא ונוטל.

אז תזכרו שאמרתי לכם, ואתם לא אביתם שמוע.

וזה אומר, אם לא ברור, שאם לא ייעשה דבר עכשיו, השחיתות הזאת תונצח, שיעורי–ההצלחה בבחינות ירקיעו תהומות, ובעוד 5, 10 או חמישים שנה, אחרי שהנורמה הזאת תתקבע, יהיה קשה להעלות את הטענה הזאת, במיוחד כאשר הרכב ועדת הבחינות יתחלף, ואלרון כבר לא יהיה היו“ר.

ועל כך אפשר יהיה לומר he still rules us from his grave, אבל מה שטוב בפובליציסטיקה לא בהכרח טוב בבית המשפט.

מה ניתן לעשות עכשיו?

דוקטרינת מעשה–בית–דין מונעת ממי שהפסיד במשפט לחזור ולנסות שוב את מזלו, ולשלול ממי שזכה במשפט את פרי זכייתו.

מי שתבע סעד מסויים, וכשל, לא יכול לתבוע שוב את אותו הסעד (זה “השתק עילה“).

מי שהעלה טענה מסויימת, וטענתו נדחתה, לא יכול להעלות שוב את אותה הטענה (זה “השתק פלוגתה“).

אבל עדיין יש לא מעט מה לעשות:

ראשית – מי שלא היה ברשימת העותרים אינו כבול לשום מעשה בית דין.

שנית – מי שהיה צד להליך בקשר לבחינה מסויימת אינו מנוע מלעתור בקשר לבחינות קודמות, או בקשר למדיניות שעשוייה לפגוע בו בבחינות עתידיות.

ושלישית – כיוון שאף אחד לא העלה על ראש שמחתו את עניין הקנוניה (וטענות אחרות שאני מציע להעלותן) – העניין הזה פתוח לכל (פרט למי שכבר עתר, אבל רק לגבי אותה הבחינה).

עכשיו כל מי שעדיין מוכן להילחם על זכויותיו וכנגד השחיתות – שיחפש עורך–דין בעל ביצים ועמוד–שדרה, אשר יהיה מוכן לקחת על עצמו את השליחות הזאת.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא