אני מלא בושה – במערכת הפוליטית, במערכת המשפטית, במדינה כולה!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57225

יש לי הרבה טענות כנגד המערכת הפוליטית וכנגד מערכת המשפט, אבל הפעם החבירה ביניהן ממלאת אותי בושה *** אם עד עכשיו השתן עלה לשופטים לראש, אחרי ההכשר–למהדרין, מכאן–ואילך, שהם קיבלו מהכנסת, השתן עכשיו ישפריץ להם מהעיניים, מהאוזניים, מהנחיריים – ובמיוחד מהפה.

שמחה ניר, עו“ד

בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

החלום …

… ושברו: כשלונו של שר המשפטים, אבי ניסנקורן

מה אומר כבוד הנשיאה?

נאום–תשובה לאסתר הקשקשנית

זה בדיוק מה שמדאיג אותי: ה“נמשיך” שלך!

ושאלת הסיכום, על ה“שקיפות” שלכם, וכו’

יום שחור לפוליטיקה, יום שחור למשפט

הערה למייחסים לי מוטות פוליטית

החלום …

חלום חלמתי: העיתונאי עמוס בן–יקיר פרסם כתבת תחקיר על השוחד ששופטים, בכל הערכאות, מקבלים מעל השולחן, ואין הפוצה פה ומצפצף.

בראש הכתבה מופיע צילום של הקבלה הזאת:

לדברי העיתונאי הוא הצליב מקורות מידע שונים ווידא שהקבלה הזאת אותנטית, וכן גם לגבי כל הקבלות האחרות שהוא מציג בתחקיר. לדבריו הוא התייחס רק לשוחד אשר ניתן ומתקבל לאור היום, ולא במחשך, דבר אותו הוא הבטיח להביא בכתבות–ההמשך.

חברת הכנסת א’ הכושלת הגישה הצעה לסדם היום, בקריאה לכונן ועדת חקירה בנושא הכאוב הזה.

שר המשפטים התנגד לחקירה, וכך אמר במליאת הכנסת:

שר המשפטים אבי ניסנקורן:

אני היום מתבייש בכנסת ישראל. בוא נגיד ככה, אני אדייק, אני אדייק, כי אני גאה בכנסת ישראל: אני מתבייש בהצעה של חבר הכנסת סמוטריץ‘. אני מתבייש בימינה שתומכת בהצעה הזאת.

אני מתבייש בליכוד שנכנעים לימינה. אני מתבייש בליכוד, שיש שם אנשים הוגנים שאני מאוד מקווה שילכו לפי צו מצפונם.

אני חושב שיש לנו פה מבחן לדמוקרטיה הישראלית; יש לנו פה מבחן לשלטון החוק. אני חושב שמה שעושה הליכוד זה הפרה טוטלית, בוטה, של ההסכם הקואליציוני, הפרה טוטלית, בוטה, של מערך יחסי העבודה של ממשלה.

אבל יותר מזה. יותר מזה אני מתבייש גם שראש הממשלה הורה לחברי הליכוד להצביע בעד הצעה כזאת. אני חושב שהיום אנחנו בנקודת מבחן באמת אמיתית לפני פניה של החברה הישראלית.

יש לנו היום מבחן לדמוקרטיה הישראלית. ביום שקוראים לשופטים לבוא לפה לוועדת חקירה, זה לבוא להגיד – לוקחים את הרשות השופטת ומרעימים עליה, ומפחידים אותה.

ממתי כנסת ישראל הפכה להיות הגורם שיאיים על שופטים?

יש לנו פה סיטואציה שהיא בהחלט סיטואציה משברית לקואליציה.

אני חושב שמה שקורה פה לא יעלה על הדעת.

אני קורא לכל אחד, לכל אחד מחברי הכנסת: אתם צריכים להחליט היום: אתם בעד דמוקרטיה, בעד זכויות אזרח, בעד מדינה שמכבדת את הפרדת הרשויות או שאתם בעד דיקטטורה? כל אחד מכם.

יש לנו פה סיטואציה של הכפשה, של מסע הסתה מכוון נגד מערכת בתי המשפט; של לקחת דברים והוצאה שלהם מההקשר. לקחת את אחת המערכות השופטות שעומדות בעצם בבסיס של הדמוקרטיה, שבכל העולם מתגאים בה, מתגאים בה בישראל – – –

לבוא ולהגיד: יש לנו בית משפט עליון מכובד, זו גאווה.

ואני רואה פה את חברי הליכוד ככה – – – האופוזיציה – – – בקואליציה, באים וצועקים נגד שר המשפטים.

תתביישו לכם. תתביישו על התנהגות שלכם. תתביישו על ההתנהלות שלכם.

יש לנו בישראל כמיליון מובטלים. יש לנו את הווירוס הקורונה שאנחנו מנסים להתמודד איתו, מעל אלף חולים מאומתים בכל יום. יש לנו התפרצות של מחלות קשות, של חולים קשים. יש לנו עלייה במספר המתים, ומה שמעסיק היום את הליכוד – לצערי, חברים שלי לקואליציה – זה איך למוטט את הדמוקרטיה? זה ביזיון, ביזיון שאני צריך לעמוד פה. שר משפטים. אנחנו צריכים לשים לב – – –

אני ישבתי פה השבוע עד 04:00 בבוקר והצבעתי בעד החוק שאפשר לממשלה לקבל החלטות מיידיות לטובת המלחמה בווירוס הקורונה. מתוך כבוד לכנסת ואמון בכנסת, אמרתי שבתוך שבעה ימים הכנסת יכולה לבטל את זה. למה? כי חייבים את זה לצורך המלחמה.

וכשאני שומע כל היום בוועדת הקורונה, בקבינט הקורונה, כמה שזה דחוף, כמה שזה חשוב, ואני באותה סיטואציה רואה לנגד עיניי במקום את השמירה על האזרחים, במקום על המאבק לטובת המובטלים, במקום המאבק בווירוס הקורונה, מה שמעניין את הליכוד זה רק מיטוט הדמוקרטיה, רק מלחמה בשופטים. בושה.

זה יום שהוא בושה.

אני חושב שהגיוס שהליכוד עושה עכשיו הוא בושה. ההתנהלות פה היא התנהלות שאני בא ואומר: אנחנו נכנסים לקואליציה הזו ככה – אנחנו באנו ואמרנו שנשלם מחירים בכניסה לקואליציה בשביל שלושה עקרונות שאנחנו מאמינים בהם – ואנחנו מאמינים בהם גם היום: עיקרון ראשון, מלחמה בווירוס הקורונה; עיקרון שני, מיליון מובטלים שצריכים להחזיר אותם; עיקרון שלישי, שמירה על הדמוקרטיה ושלטון החוק.

ולצערי, מה אנחנו רואים? שמתוך הקואליציה מה שמעניין אותם זה לבוא ולדבר על איך ממוטטים את הדמוקרטיה?

איך פוגעים במערכת השופטת? איך מחפשים שופטים? איך מחפשים שופטי עליון? מי שרוצה להיות חברה במינוי שופטים צועקת עליי, על שר המשפטים, כשאני בא להגן על דמוקרטיה.

אני חייב להגיד, אני מתפלא על חבריי, בחלק מהמפלגות שיצביעו היום כנראה בעד. אני מתפלא על שרת המשפטים לשעבר, שיכולה להרים את היד על וועדת חקירה נגד שופטים. שרת משפטים לשעבר. אני מתפלא על מי שאני מאמין ביושרו, בנט, שאני מאוד מאוד מקווה גם כן – שר ביטחון לשעבר – שירים יד על וועדת חקירה של שופטים. אני חושב שאנחנו באמת באמת שזה יום – ואני לא מגזים – גורלי לדמוקרטיה הישראלית.

יש פה שאלות פשוטות. מי שרוצה להילחם, מי שרוצה להילחם למען המובטלים, לא מנסה לשסות כל הזמן. מי שרוצה להילחם למען המובטלים, לא מנסה לפגוע בדמוקרטיה בשעה הזאת. מי שמנסה להילחם למען המובטלים לא מחפש בעת הזאת את מערכת המשפט, הוא מחפש את המאחד – כמו כחול לבן. הוא מחפש את הביחד – כמו כחול לבן. הוא מחפש את האמירה האמיתית, הערכית, כמו כחול לבן. מי שרוצה להילחם בווירוס הקורונה נכנס לקואליציה ונלחם בווירוס הקורונה למען האזרחים. מקבל החלטות קשות – כמו כחול לבן. כמו שבני גנץ קיבל החלטות קשות – להיכנס ולהילחם למען המובטלים, למען וירוס הקורונה ולמען הדמוקרטיה הישראלית.

מי שכל מעייניו כרגע זה איך לפגוע במערכת המשפט, עושה הפוך. אנחנו באמת בעת מבחן לדמוקרטיה הישראלית. אני אומר: לצערי, אני צריך לעמוד פה. אני צריך לעמוד פה ולהתמודד דווקא מול חברים בקואליציה. אני צריך לעמוד פה ולהשיב דווקא לחברים בקואליציה.

אני חושב שאנחנו באמת באמת ביום קשה. אני לקחתי – ביקשתי – את תפקיד שר המשפטים, כי ידעתי שזה תפקיד מאתגר. אבל לא פיללתי שכנסת ישראל או חבר כנסת בישראל ייזום בצורה חסרת אחריות, בצורה שפוגעת בדמוקרטיה, להעמיד את כל מערכת המשפט.

עם ישראל בשלוש מערכות בחירות הצביע הצבעה מפוצלת. באה כחול לבן בצוק העיתים ואמרה: בשביל לרתום את העגלה הזאת של מדינת ישראל, שכל כך חשובה לכולנו, בשביל לרתום את כולנו, את כנסת ישראל, למען הדמוקרטיה הישראלית והיציבות השלטונית בעת המשברית הזו של מדינת ישראל – משבר חוקתי, משבר של וירוס הקורונה, ומשבר כלכלי אדיר – צריך לעשות מעשה של אחדות. צריך לעשות מעשה של פיוס. צריך לעשות מעשה של ביחד.

מה שקורה היום זה בדיוק הפוך ממה שמדינת ישראל צריכה. מה שקורה היום זה ביזוי מערכת שלטון החוק. זה ביזוי הדמוקרטיה הישראלית. זה ביזוי זכויות האזרח. ההשמצות החוזרות ונשנות על מערכת המשפט הן מגמתיות. הן מגמתיות. הן חסרות היגיון. הן חסרות בסיס של ידיעה. ומה שקורה, לצערי – לצערי, לצערי, לצערי – זה יום עצוב מאוד.

אני מקווה, ואני בטוח, שחברי הכנסת מכל סיעות הבית יבינו את גודל השעה – דרך אגב, כולל חבריי, לסיעות החרדיות. אנחנו פה לא בשאלה של הקורונה, שהיא כל כך מעסיקה אותנו. אנחנו לא בשאלה של מיליון מובטלים, שכל כך מעסיקה אותנו. אנחנו בשאלה של מיטוט הדמוקרטיה – שגם היא מעסיקה אותנו מאוד.

לכן אני אומר, עם כל הכבוד לדעות שהן בקיצון, של מיטוט דמוקרטיה, לא יכולות להיות דרך המלך של מדינת ישראל. תודה.

היו“ר שרן השכל:

תודה רבה לך, שר המשפטים, אבי ניסנקורן. אני קיבלתי מספיק חתימות בשביל הצבעה שמית. 20 חתימות להצבעה שמית. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לעטות מסכה, כולל על האף, נמצאים פה המון אנשים באולם. מספיק אדם אחד כדי שכולם פה יהיו משותקים. אז בבקשה, גם על האף, לא רק על הפה.

אנחנו נעבור להצבעה שמית בהצעה לסדר–היום בנושא הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים בבתי המשפט העליון ובבתי המשפט בכלל, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ‘. מזכירת הכנסת, בבקשה. נא לשמור על שקט.

כאן אני מתעורר, שטוף זיעה קרה.

… ושברו: כשלונו של שר המשפטים, אבי ניסנקורן

הדברים שהבאתי מפי שר המשפטים ה“חלומי” הועתקו מילה–במילה מפרוטוקול הדיון במליאת הכנסת (בסינון קריאות הביניים) מפיו של שר המשפטים, אבי ניסנקורן, בתשובה להצעה לסדר היום של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ’, שהתבססה על תחקיר שערך העיתונאי קלמן ליבסקינד בנושא ניגודי–העניינים של נשיאת ביהמ“ש העליון ושל שופטים אחרים בביהמ“ש העליון.

שאלה צדדית היא איך הצלחתי לחלום בדיוק כזה את דברי שר המשפטים, כאשר לא הייתי נוכח בדיון, והפרוטוקול עדיין לא פורסם באותו הלילה, אבל גם חלומות אחרים בהיסטוריה השאירו שאלות פתוחות אשר לא תזכינה לעולם לתשובה המניחה את הדעת. כך, למשל, חלום יעקב, המלאכים והסולם, כאשר באותם הימים לא בכל בית היו מכשירים להקלטת חלומות, וגם אם היו, והחלום אכן הוקלט – עקבותיה של ההקלטה כנראה שאבדו לעולמים, אבל זה שאלה צדדית.

יעקב טירקל, אנחנו לא עובדים אצלך!

מה היה בנאומו של שר המשפטים:

הייתה הקורונה, הייתה האבטלה, היה המחיר שמפלגת כחול–לבן האומללה שילמה בכניסתה לקואליציה, הייתה המילה “דמוקרטיה“, שהופיעה בנאום הזה ח“י פעמים, והייתה המילה “בושה”, אשר בהטיות שונות הופיעה תריסר פעמים.

מה לא היה בנאומו של השר:

לא הייתה כל התייחסות לגופן של הטענות בעניין ניגודי העניינים של נשיאת ביהמ“ש העליון והשופטים האחרים.

לדבר הכי חשוב שר המשפטים לא התייחס.

הוא גם לא התייחס לשאלה כיצד חקירה על ניגודי העניינים של השופטים פוגעת בדמוקרטיה, ובעצמאותה של הרשות השופטת.

נטענו טענות על ניגודי עניינים, ונדרשה הקמת ועדת חקירה.

אפשר לבדוק ולומר: לא היו דברים מעולם, אבל את זה אפשר לסתור, ואז שר המשפטים יוצא לא אמין.

אפשר לומר אכן, הדברים נכונים, אבל אין בהם שום פסול, אבל את זה אף אחד לא יקבל (וספק אם השופטים יאהבו את ה“הגנה” הזאת).

אפשר אפילו לומר: הנתל“ש (נציב תלונות הציבור על שופטים) בדק את התלונות, ומצא אותן לא מוצדקות, אבל אז זה יצית את הוויכוח על מוסד הנתל“ש, ועל ההצדקה לקיומו, במודל הנוכחי שלו (ונגיע לכך בהמשך).

אפשר, אם רוצים, לומרף זה אמנם חמור, אבל לא כמו שוחד, ורק תארו לעצמכם את תגובת התקשורת: ניסנקורן בכנסת: ניגוד עניינים זה לא כמו שוחד!

ואפשר גם לומר, אכן הדברים ראויים לחקירה, אלא שכעת הקורונה והכלכלה קודמות, אבל זה יחייב אותו לחזור לכך בעתיד, וחוץ מזה יטענו שחקירה כזאת אינה מצריכה משאבים שישתקו את המשק כולו.

אז לא, שר המשפטים כשל במילוי תפקידו: לשקוד על קיומה של מערכת משפט חפה מכל כשל, ובמקום זאת הוא מרח, ומרח, ומרח – על כך שהוא “מתבייש” בכך שיש בכנסת מי שמבקשים לברר את נושא ניגוד העניינים של השופטים.

ואני מתבייש שיש לנו שר משפטים כזה, ויש לנו כנסת שגם היא מצטרפת לחיפוי, לטיוח ולטמינת הראש בחול.

מה אומר כבוד הנשיאה?

נשיאת ביהמ“ש העליון, אסתר חיות–טרף, כותבת לשופטים ולעובדי מערכת המשפט, בין השאר:

לצד גל הקורונה שעימו אנו נאלצים להתמודד נדרשת הרשות השופטת להתמודד בעת האחרונה גם עם גל עכור נוסף שהגיע לשיא או שמא אומר לשפל המדרגה בהצעה שעלתה ונדחתה בכנסת בשבוע החולף בדבר הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת “ניגודי העניינים של בכירי המערכת המשפטית“. דומני כי כל בר דעת יכול היה להתרשם כי מדובר בהצעה הנובעת ממניעים לא ענייניים שנועדה אך לנגח את הרשות השופטת בניסיון להלך עלינו אימים ולפגוע בעצמאות השיפוטית ובאמון הציבור בבתי המשפט.

חשוב לומר – הרשות שלנו אינה מבקשת “לטאטא דבר מתחת לשטיח“. היא נתונה לביקורת, קשובה לביקורת ופועלת בנחישות ובהתמדה לתיקון הטעון תיקון ולהגברת השקיפות של פעילותה. לצד זאת, חשוב לציין כי הרשות השופטת גם כיום היא אחת הרשויות השקופות והחשופות ביותר לביקורת. הדיונים בכל בתי המשפט פתוחים לציבור הרחב (למעט אלה שעליהם מוטל חיסיון על פי דין), השופטים נתונים לביקורת של נציבות תלונות הציבור על שופטים ולדין משמעתי מקום שבו הדבר נדרש והם מחויבים לכללי אתיקה מפורטים ולהסדרי פסלות הקבועים בחוק.

אני סמוכה ובטוחה כי למרות גלי הקורונה והגלים העכורים האחרים המתרגשים עלינו בעת הזו, נמשיך לעמוד איתן ולמלא את תפקידנו נאמנה במקצועיות, במסירות ומתוך תחושת שליחות כדרכנו.

נאום–תשובה לאסתר הקשקשנית

אתייחס לדברי–ההבל האלה, אחד–לאחד:

לצד גל הקורונה שעימו אנו נאלצים להתמודד נדרשת הרשות השופטת להתמודד בעת האחרונה גם עם גל עכור נוסף שהגיע לשיא או שמא אומר לשפל המדרגה בהצעה שעלתה ונדחתה בכנסת בשבוע החולף בדבר הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת “ניגודי העניינים של בכירי המערכת המשפטית“.

למה גל עכור, כבוד הנשיאה?

נניח שמתפרסם תחקיר על ניגודי העניינים במשרד הבריאות, במועצה להשכלה גבוהה, או במשרד הרישוי בזרנוגה גימ“ל, ומועלית בכנסת הצל“ס בדרישה להקים ועדת חקירה. מה “עכור” כאן?

ונניח שמדובר בדרישה לחקור ניגודי עניינים בבימ“ש השלום בזרנוגה גימ“ל – האם גם זה “גל עכור“?

ואם המדובר בדרישה לחקור ניגודי עניינים בשלושה בתימ“ש במחוז הדרום, אחד במחוז המרכז, ושניים במחוז הצפון – האם גם אז זה “גל עכור“? האם גם זה “פגיעה בעצמאות של הרשות השופטת“?!

אני בטוח שלא תגידו כך. תנסו לטאטא את הדברים אל מתחת לשטיחים שלכם, אבל לא תעזו לומר שזה “גל עכור שנועד ל…”, כמו שנראה מיד.

אלא מאי?

כאשר הטענות על ניגודי העניינים תתרחבנה ותעלינה צפונה אל בתיהמ“ש המחוזיים, תתרחבנה גם שם, ובסוף תעלינה אליכם, אל קודש–הקודשים ה“עליון” שלכם – פתאום זה בוער לכם בתחת, פתאום זה “פגיעה בעצמאות מערכת המשפט”!

והלאה:

דומני כי כל בר דעת יכול היה להתרשם כי מדובר בהצעה הנובעת ממניעים לא ענייניים שנועדה אך לנגח את הרשות השופטת בניסיון להלך עלינו אימים ולפגוע בעצמאות השיפוטית ובאמון הציבור בבתי המשפט.

אכן, ההצעה שהועלתה על ידי חה“כ בצלאל סמוטריץ’ לא חפה ממניעים פוליטיים, אבל בניגוד לרשות ציבורית הפועלת על פי דין, שאסור לה להפעיל שיקולים פוליטיים, או שיקולים זרים אחרים, חבר הכנסת אינו “רשות ציבורית“, והשיקולים הפוליטיים הם לחם–חוקו, והם תמיד כשרים.

אבל מה תאמר הנשיאה הנכבדת אם אותה ההצעה הייתה מוגשת ע“י מי שאין לו מניעים פוליטיים, ואפילו לא חשוד שיש לו מניעים כאלה?

“כל בר דעת יכול היה להתרשם כי מדובר בהצעה … שנועדה אך לנגח את הרשות השופטת בניסיון להלך עלינו אימים ולפגוע בעצמאות השיפוטית ובאמון הציבור בבתי המשפט” …

לא, גברתי המלכה, לא, ומספיק לקשקש על “עצמאות מערכת המשפט” ועל “אמון הציבור בבתי המשפט“, כי אלה הדברים האחרונים שבאמת מעניינים אתכם.

קחי, למשל, את מאמרי חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (א): מי שרוצה עצמאות – בבקשה!, אותו סיימתי כך:

גברת חיות, איך את לא מתביישת לדבר על “עצמאות”, כאשר מגישים לכם אותה על מגש של כסף (במלוא מובן המילה), ואתם בורחים ממנה כמו סינדרלה–במהופך, שהנעליים המוצעות לה גדולות עליה – לטעמה או למידותיה?!

כדי שתביני במה המדובר, קחי “דגימות אקראי” של ההיסטוריה עליה אני מדבר:

לדורית ביניש: מי שרוצה עצמאות – בבקשה! (17.03.2007);

לדורית ביניש ושות’: קחו את הסמכות לקבוע את מספר השופטים, קחו אותה בחינם – רק שתפסיקו להתבכיין על העומס המוטל עליכם, כתירוץ לסחבת (15.08.2008);

נאום תשובה לדורית ביניש: הפתרון לבעיית המחסור בשופטים נמצא במקום אחר! (23.08.2010);

על התאבדותו של השופט מוריס בן–עטר: יעקב נאמן, דורית ביניש, משה גל, הפסיקו לקשקש על העומס ועל עצמאות מערכת המשפט! (09.02.2011);

מי באמת דואג לכמות השופטים ולהקלת הלחץ עליהם? ומי נועץ עקבים בהתנגדות לכך? (15.02.2011).

עכשיו, כבוד הנשיאה, לכו להכין שיעורי–בית, לעשות חושבים, לפני שאתם מקשקשים על “עצמאות מערכת המשפט” – בלי שאתם עצמכם יודעים למה אתם מתכוונים, ומה אתם רוצים.

ומה אתם עושים עם זה? מדוע לא הלכתם לשרי המשפטים לדורותיהם, כדי להפוך שולחנות ולדרוש שישתמש בסמכותו לפי סע’ 35(א) ו-45(א) לחוק בתי המשפט, ויוסיף לכם שופטים די הצורך? מדוע אתם כורעים ברך לפני נערי האוצר, כאשר שר המשפטים אינו חייב לקבל את הסכמתם? מדוע אתם מאפשרים מצב בו הממשלה יכולה להתנות תוספת תקנים ומבנים בכך שתפסקו לטובתה בעניינים אלה ואחרים – הלכך תקראון “עצמאות מערכת המשפט”?!

ובאשר ל“אמון הציבור בבתי המשפטי” – כאן ידכם עו“ד פחות נקייה, כי אתם ממש פוחדים ממנו פחד–מוות, ובורחים ממנו כמפני אש!

לא, גברתי, לא! הצעתו של חה“כ בצלאל סמוטריץ’ לא נועדה לנגח את הרשות השופטת, ולא להלך עליה אימים, אלא לברר אם קיימים ניגודי עניינים בביהמ“ש העליון, כפי שעולה מהתחקיר של קלמן ליבסקינד, או שאינם קיימים, ואם מימצאי התחקיר העיתונאי יימצאו נכונים ומבוססים, וכתוצאה מכך אכן ייפגעו העצמאות השיפוטית ואמון הציבור בבתי המשפט – אתם תמצאו את עצמכם מרוויחים את זה ביושר.

ואז, איך לא, תבינו מה פשר “אין לכם להלין אלא על עצמכם בלבד” – דבר שאתם מרבים לומר רק על אחרים – לעולם לא על עצמכם.

אבל גם אז עדיין נשאלת השאלה האם בתי המשפט זכאים לעצמאות משלטון החוק, כולל האיסור על ניגודי עניינים? ומה ההבדל בין ועדה חקירה לניגודי עניינים לבין ועדת חקירה על שוחד? ואם אתם מתנגדים לוועדת חקירה (ממלכתית או פרלמנטרית) – מדוע שלא תתנגדו גם לחקירה משטרתית?!

והלאה:

חשוב לומר – הרשות שלנו אינה מבקשת “לטאטא דבר מתחת לשטיח“. היא נתונה לביקורת, קשובה לביקורת ופועלת בנחישות ובהתמדה לתיקון הטעון תיקון ולהגברת השקיפות של פעילותה.

אז לא, גברתי הנכבדה.

עצם העובדה שאתם קופצים על רגליכם האחוריות כאשר עולה הדרישה לחקור דברים שמתנהלים אצלכם מתחת לשטיח – מה זה, אם לא טיאטוא דברים אל מתחת לשטיח?

“קשובה לביקורת“? אז מדוע הוצאתם אותי מעריכת הדין לשתי צמיתויות מצטברות + 27 שנים, מצטברות גם כן, אם לא בגלל הביקורת שלי עליכם? ורק להזכיר לך – אסתר חיות, גם לך עצמך, אישית, יש מניית–מייסדים, מניית–בכורה בסאגה המסריחה הזאת!

גברתי הנכבדה, אם הייתם קשובים לביקורת שלי בחמישה וחצי העשורים האחרונים, לא הייתם היום במצב האומלל והעלוב בו אתם נמצאים כיום, בו אתם צריכים להתחנן על נפשכם המסכנה.

“פועלת בנחישות ובהתמדה לתיקון הטעון תיקון …” – תראי לנו תיקון אחד שחוללתם במשך חמישה וחצי העשורים האלה!

קחי, למשל, את חברכם יוסף אלרון, שאת אמרת עליו שהוא “לא קורץ מהחומר המתאים לביהמ“ש העליון”, ואמרת שעדיף להשאיר ארבעה כסאות ריקים בביהמ“ש העליון, אבל כאשר הוא טיפס לביהמ“ש העליון על סולם השוחד – כן, על סולם השוחד! – במקום ללכת עם זה אל היועץ המשפטי לממשלה, את אמרת עליו שהוא “בציר חיפאי משובח” – לא פחות!!!

“… ולהגברת השקיפות של פעילותה” – אז אולי תגידי לנו מדוע אתם ממשיכים להתעלם מראיות וטענות שאינן מתיישבות עם התוצאה עליה החלטתם מראש? קחי לדוגמה את המחזה אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור – זה הראי שלכם, זה הפרצוף שלכם: תסתכלי בו, תסתכלו בו!

והלאה, מפיך:

לצד זאת, חשוב לציין כי הרשות השופטת גם כיום היא אחת הרשויות השקופות והחשופות ביותר לביקורת. הדיונים בכל בתי המשפט פתוחים לציבור הרחב (למעט אלה שעליהם מוטל חיסיון על פי דין) …

שקופות, וחשופות לביקורת?! ראי לעיל.

פתוחים לציבור הרחב? מה “רוחבו” של הציבור שביהמ“ש לתעבורה בזרנוגה גימ“ל “פתוח” לו?

ואם שופט כותב בפסק–דינו כי “הסניגור המלומד לא טרח להגיש את סיכומיו – לא במועד שנקבע, ולא בכלל“, כאשר סיכומיו של הסניגור המלומד – 300 עמודים תמימים, ו-200 נספחים תמימים עו“ד יותר – נמצאים בתיק עצמו, עם חותמת “נתקבל” המעידה שהם התקבלו בזמן – מה כאן “פתוח לציבור הרחב“?!

והלאה:

… השופטים נתונים לביקורת של נציבות תלונות הציבור על שופטים …

על זה אומרים במקומותינו: פחחחחחחחחחחחחחחחחח!!!

אתם דאגתם לחוק שישים עליכם נתל“ש שהוא בשר–מבשרכם, בצלמכם ובדמותכם, ושלכם תהייה זכות וטו על מיהותו של הנציב הזה – ואת התוצאות אנחנו מכירים.

קחי, למשל את החלטת הנתל“ש, אורי שהם, בתלונה נגדך על ניגוד העניינים (עפ“י חן מענית, גלובס, 13.07.2020):

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט העליון בדימוס אורי שהם, דחה היום את התלונה שהגיש ח“כ ד“ר שלמה קרעי בעניין שישה מקרים של ניגודי עניינים לכאורה של נשיאת ביהמ“ש העליון, השופטת אסתר חיות. התלונה של קרעי בוססה בעיקרה על כתבות של העיתונאי קלמן ליבסקינד שפורסמו בעיתון “מעריב“.

לפי הודעת הנציבות, בהחלטתו סקר הנציב שהם את ששת המקרים בהם נטען לניגוד עניינים, וכן את התייחסותה של הנשיאה חיות לכל אחד ואחד מן המקרים. הנשיאה חיות אף הוסיפה בתגובתה, כי קשה להשתחרר מהרושם שהתלונה והכתבות “אינן אלא חלק ממסע מכוון של השחרה ודה–לגיטימציה המתנהל מזה זמן מה נגד בית המשפט העליון וחלק משופטיו באופן אישי. בתגובתי התייחסתי אחת לאחת לטענות כלפיי והראיתי כי אין לדברים שחר, וכי מדובר בליקוט וצירוף מגמתי של חלקי מידע מן העשור האחרון והפרחת טענות והנחות משוללות יסוד“.

הנציב שהם כתב בהחלטתו, כי העובדות השונות שמסרה הנשיאה בתגובתה, באשר לזמנים הרלוונטיים לטענות נשוא התלונה, כמו גם לטיב ומשך ההיכרויות שלה עם הגורמים המעורבים, נמסרו מידיעתה האישית, וכי לא מצא כל סיבה לפקפק בהן. הוא העיר, כי העובדות שמסרה הנשיאה אינן מתיישבות במלואן עם אלו המופיעות בכתבות.

הנציב קבע כי על יסוד נתונים אלה לא מצא כי באיזו מבין הפעולות נשוא התלונה פעלה הנשיאה תוך ניגוד עניינים:

באשר לטענה בדבר ניגוד עניינים בהעברת שלושה תיקים לגישור בפני השופטת בדימוס הילה גרסטל: לדברי הנשיאה, נעשה הדבר משיקולים מקצועיים וענייניים ובהסכמת הצדדים, כפי שנעשה בכל מקרה שבו מפנה בית המשפט העליון הליכים לגישור. הנציב קבע שאין בפניו תשתית עובדתית שעל יסודה הוא יכול לקבוע, כי במקרה זה הועברו התיקים לגישור רק בשל הקשר בין הנשיאה לבין השופטת בדימוס גרסטל.

זהו בדיוק, שהאיסור על ניגודי עניינים בא למנוע את התופעה הזאת ממש: לא נתתי לה את המינוי בגלל החברות שבינינו, אלא משיקולים מקצועיים וענייניים, ובהסכמת הצדדים …

נו, בטח … אם הנשיאה מציעה, מי יגיד לא? מי יגיד לה, גברתי אולי תציעי לנו מגשר שאינו חבר שלך? האם חברתך הילה גרסטל היא היחידה בארץ שיכולה לגשר “בכל מקרה שבו מפנה בית המשפט העליון הליכים לגישור“?

How stupid do you think we are?!

והלאה, מפי המלכה:

[השופטים נתונים]… ולדין משמעתי מקום שבו הדבר נדרש והם מחויבים לכללי אתיקה מפורטים ולהסדרי פסלות הקבועים בחוק.

יופי, גברת חיות, אנחנו יודעים למה הם “נתונים“, ולמה הם “מחוייבים“, אבל השאלה היא אם, ועד כמה, הם אכן “נתונים” לדין משמעתי, ואם, ועד כמה, הם אכן “מחוייבים” לכללי אתיקה מפורטים ולהסדרי פסלות הקבועים בחוק.

שאלה נוספת היא אם אותם “כללי אתיקה” אכן מפורטים ומקיפים דיים, ואם אותם “הסדרי פסלות הקבועים בחוק” הם אכן מספקים.

ומעל לכל – אם אתם כל כך “שקופים וחשופים לביקורת“, מדוע אנחנו, ציבור הנתינים שלכם, לא יודעים דבר – לא על הליכי הבחירה שלכם, ולא על הליכי המשמעת שלכם?

ושורת הבוטום–ליין התחתונה של הגברת:

אני סמוכה ובטוחה כי למרות גלי הקורונה והגלים העכורים האחרים המתרגשים עלינו בעת הזו, נמשיך לעמוד איתן ולמלא את תפקידנו נאמנה במקצועיות, במסירות ומתוך תחושת שליחות כדרכנו.

זה בדיוק מה שמדאיג אותי: ה“נמשיך” שלך!

מילת–המפתח בפסקת הסיום שלך היא “נמשיך“, וזה מה שמדאיג אותי יותר מכל: לא “נשפר“, לא “נפיק לקחים“, לא “נקשיב לביקורת” – רק “נמשיך” …

אז לא, גבירתי, אתם יודעים כי כשאתם ראויים להגנה אני מגן עליכם כמו שרק אני יודע:

טלי, למשל, את המאמר על פסק הדין בעתירות נגד מינויו של נתניהו כראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני, בו אני מגן על הלגיטימיות של פסק–הדין הזה, למרות שאני ממש לא אוהב אותו (וגם מצהיר על כך), וגם חוזר על מה שאני טוען תמיד: הלכה שנפסקה ע“י ביהמ“ש העליון היא בגדר “חוק המדינה“, ותיקון המצב הוא בכנסת, ע”י תיקון החוק, ולא בהתקפות על השופטים.

ראי, למשל, איך אני מגן על פס“ד לא פופולרי של הרוב בבג”ץ, כאשר דעת המיעוט נותנת להמון הסוער הרבה הרבה שמן למדורה: על קבורתו הזמנית של נוסח החוק.

ומשהו יותר כללי להגן עליכם, התקפת–נגד מול ההמון הסוער: לא האקטיביזם השיפוטי מפריע לכם, אלא ה”סמולנות”!

אבל, מאידך, אם אתם תמשיכו בדרככם הרעה, אתם תחטפו ממני כמו שחטפתם ממני עד כה – והרבה יותר, אם צריך.

ושאלת הסיכום, על ה“שקיפות” שלכם, וכו’

והרשי לי, גברת חיות, לחזור על שאלה שכבר העליתי לעיל, אבל בהקשר בו הנושא עלה הפעם – גם על ידך: אם אתם כל כך “שקופים וחשופים לביקורת“, ואם אתם פושטים טלפיכם כאומרים “טהורים אנו“, מדוע אתם מתנגדים לוועדת חקירה בעניין ניגודי העניינים שלכם?

מדוע שלא תניחו הכל העל השולחן הציבורי, מדוע לא תגידו הנה הכל לפניכם, תחקרו כמה שאתם רוצים?

יום שחור לפוליטיקה, יום שחור למשפט

מעולם לא התביישתי כל כך על מה שנעשה בזירה הציבורית במדינת ישראל, כאשר “הפרדת הרשויות” עליה מדברים אצלנו השכם והערב (גם אלה שלא יודעים על מה הם מדברים) הופכת לאיחוד–רשויות, אשר כל אחת מחפה על חברתה.

מעולם לא התביישתי כל כך, במיוחד כאשר אני רואה את שר המשפטים שלי משתמש במילה “בושה” בממדים אינפלציוניים.

ויש לקח נוסף מהיום השחור הזה: אם עד עכשיו השתן עלה לשופטים לראש, אחרי ההכשר–למהדרין, מכאן–ואילך, שהם קיבלו מהכנסת, השתן עכשיו ישפריץ להם מהעיניים, מהאוזניים, מהנחיריים – ובמיוחד מהפה.

הערה למייחסים לי מוטות פוליטית

כאשר אני מגן על פסיקה כזו או אחרת, תוקפים אותי מימין, ומייחסים לי “סמולנות“, וכאשר אני תוקף את השופטים, תוקפים אותי משמאל, אבל גם מימין, על כך שאני “מאזן” את הביקורת שלי באופן מלאכותי, רק “כדי שלא יגידו“.

אז אלה גם אלה יכולים לנשק לי בתחת.

וליתר ביטחון, קחו את מה שיש לי לומר על עצמי – ותעשו עם זה מה שאתם רוצים:

על האוריינטציה הפוליטית של עו”ד שמחה ניר;

האם אני ימין או שמאל?

מקווה שבזה נסיים את הוויכוח, כי אני לא חייב לכם דבר, רק לעצמי.

__________

יעקב טירקל, אנחנו לא עובדים אצלך!

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס