הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים

משפטני הימין מתבכיינים על ה”מוטות” הפוליטית של הבג”ץ. יכול להיות שהם צודקים, אבל איפה הם כאשר אותו הבג”ץ עושה עוולות אחרות, לאנשים וציבורים אחרים, ומדוע, באותה הנשימה, הם ממשיכים בשירי המה-יפית לאותו הבג”ץ?

ביום 29.11.2006 נערך במכללת שערי משפט ערב עיון בנושא “מדינה במשבר”. לא היה זה ממש “עיון” משפטי, אלא יותר אירוע פוליטי בכסות משפטית, דבר המובן-מאליו לאור האוריינטאציה הדתית – ואם תרצו גם פוליטית, של רבים מאנשיה של המכללה, כולל מייסדיה.

ערב העיון – בו נאמו הפרופ’ אליאב שוחטמן ואחרים – נערך תחת הכותרת הנייטראלית “מדינה במשבר / תפקוד מערכות המדינה בתקופות של משבר מדיני ופוליטי”, נסב על דין וחשבון של הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, לסיכום שנה לתכנית ההתנתקות, וכותרתו היא “בחינת המציאות לאור פסיקות בג”ץ”, ואכן, הדוח הזה מתחשבן בעיקר עם הבג”ץ, בסקרו עתירה-עתירה, וגם כאשר, בשולי הדיון בכל עתירה הוא מתייחס גם למה שהתרחש במציאות לאחר פסק הדין, נראה כי ההתחשבנות העיקרית אינה עם “מערכות המדינה בתקופה של משבר מדיני ופוליטי”, אלא עם הבג”ץ, אשר לא ראה את הנולד – משום שהוא היה מוטה-פוליטית, לטעמם של כל הדוברים.

כדוגמה לנטייתו הפוליטית של הבג”ץ הובאה השוואה בין התנהלות השופטים נבג”ץ הגדר לבין התנהלותם בבג”ץ ההתנתקות: בראשון הם התירו עדות של מומחי בטחון כנגד מומחי הבטחון של המדינה, ואילו בשני הם לא התירו עדות כזאת.

כעת חוזר הניגון בעניין החלטת הבג”ץ לפסול הוראת-חוק של הכנסת הקרוייה “חוק האינתיפאדה”, הוא התיקון לחוק הנזיקים האזרחיים, הפוטר את המדינה מפיצויי נזיקין בעקבות פעולות “לא מלחמתיות” של צה”ל בשטחים. החלטת הבג”ץ ביטלה את הסעיף המרכזי שבחוק, המעניק חסינות למדינה מכל תביעת פיצויים על אירוע שהתרחש באזור בגדה או ברצועה שעליו הכריז שר הביטחון “אזור עימות”. החלטת בג”צ לבטל את הסעיף הזה מעניקה היתר משפטי לפלסטינים הניזוקים להגיש תביעות שכאלה בבתי המשפט בישראל.

ח”כ בני אלון (האיחוד הלאומי): “בג”צ שמבטל חוקים ואינו מבין שאנחנו במלחמה הופך להיות אחת מהבעיות הקיומיות הקשות ביותר של מדינת ישראל. חייבים לשנות את השיטה”.

ח”כ עתניאל שנלר (קדימה) תוקף את החלטת הבג”צ כמחזקת את ידם של נותני החסות לטרור ופוגעת באופן ישיר בפעילותו של צה”ל: “האם בהחלטה זו חיזק בג”צ את ביטחונה של ישראל או תרם לחולשתה. עד לאיזה גבול ייתן בג”צ לגיטימיות למשתפי פעולה עם טרור. שופטי בג”צ ממשיכים לפגוע בליבת הדמוקרטיה בכך שדרסו היום ברגל גסה את החקיקה בנושא”.

ח”כ אריה אלדד (איחוד לאומי-מפד”ל): “בג”צ איבד את המצפון הציוני. שוב העדיף את טובת הערבים על טובת ישראל. הגיעה העת שהכנסת תעצור את בג”צ, אם בדרך של הקמת בית משפט לחוקה ואם דרך שינוי בחירת השופטים”.

ח”כ צבי הנדל (איחוד לאומי-מפד”ל): “הבג”צ שוב שכח שישראל נתונה במלחמה וגם האזרחים הפלשתינים לא חפים מפשע כל עוד הם מעניקים לרוצחים מחסה ומשתפים עמם פעולה. אני מציע לבית המשפט גם לזכור שעם כל הכבוד, מי שקובע חוקים בישראל היא הכנסת והבג”צ לא יכול במחי יד לשנות או לבטל החלטות דמוקרטיות הכתובות בעברית צחה”.

יו”ר סיעת הליכוד, ח”כ גדעון סער: “פסיקת בג”צ הופכת את אוצר המדינה לכספומט הטרור הפלשתיני . אזרחי ישראל הנפגעים מהטרור הפלשתיני מפוצים מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, והפלשתינים הנפגעים בעימות על-ידי תביעת נזיקין בהתאם לפסיקת בג”צ. אף מדינה דמוקרטית מערבית אינה גוזרת על עצמה דין מעוות כזה במלחמתה בטרור”.

וח”כ מיכאל איתן הגיש בקשה דחופה ליו”ר הכנסת בבקשה לקיים דיון דחוף בהחלטת בג”צ הבוקר, בעניין חוק האינתיפאדה. ח”כ איתן מזהיר כי “אם פסילת חוקי הכנסת תימשך, הבג”צ יחסל את קיומה של הדמוקרטיה הישראלית ואת כושר ההגנה של הצבא”.

כמובן שכנגד כל המתבכיינים מהאגף הימני של המפה הפוליטית מתייצבים הצוהלים מהאגף השמאלי שלה, אבל כאן אני לא מנהל את החשבון הפוליטי, אלא את החשבון האישי שלי עם אלה המתבכיינים על תרבות השפיטה הקלוקלת רק כאשר דורכים להם על היבלות הפוליטיות.

לבי, לבי, לכל מגירי דמעות-התנין האלה.

למעלה מארבעים שנה אני זועק חמס על כך שהשופטים שלנו מתעלמים מכל טענה שאינה עולה בקנה אחד עם התוצאה אותה סימנו מראש, ואין להם מענה לאותה הטענה. ניסית לעניין את חברי הכנסת, אבל לא הצלחתי לעניין אפילו אחד מהם. חברת-כנסת אחת – היום כבר לא – שהייתה לי גם חברה לספסל-הלימודים בפקולטה למשפטים, לא טרחה לענות לי (אפילו לא משהו כגון “שמחה, אני לא יכולה לטפל בזה, זה לא באג’נדה שלי”), וכשהזדמנו יחד לאחת מהישיבות בוועדת החוקה, חוק ומשפט, היא לא הייתה מוכנה להסתכל לי בעיניים, מרוב מצפון רע.

אז אין לי שום סימפטיה למתבכיינים מהימין, כשם שאין לי סימפטיה גם למתבכיינים מהשמאל, כאשר דורכים גם להם על היבלות הפוליטיות.

אין לי כל סימפטיה לפרופ’ שוחטמן, שעמד על הבמה, באותו האירוע ממש, ושיבח את הבג”ץ על שהוא “מגינו ומושיעו של האזרח, ושומר על זכויותיו – חוץ מאשר זכויותיו של עם ישראל לארצו”.

לא, אליאב, לא. זה אותו הבג”ץ ממש. הבג”ץ שאתם מתבכיינים עליו הוא אותו הבג”ץ אשר זורק אתכם מכל המדרגות – עם תירוצים או בלי תירוצים – כאשר אתם מלינים על השחיתות במשרד הרישוי בזרנוגה גימ”ל. זורק אתכם מכל המדרגות – לפעמים עם בעיטה ב— – ואתם עוד משבחים אותו; יורק עליכם – ואתם אומרים שזה גשם; מכופף לכם את הידיים (“אולי אדוני ימשוך את עתירתו?“) ואתם שותקים.

אין לי גם כל סימפטיה לעו”ד יצחק מירון, חבר הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, המתבכיין על כך שבדיון בבג”ץ ההתנתקות הוקצו לכל אחד מ-12 העותרים רק 30 דקות לטעון את טענותיו (” דבר המעיד על חוסר הרצינות שבה התייחסו לסוגיה זו”). איפה הייתם כאשר לי ניתנה בבית המשפט העליון רק חצי שעה לטעון בערעורים על ארבעה פסקי-דין של ביה”ד הארצי של הלשכה, אשר דנו בשמונה כתבי-קובלנה, עם עשרה פרטי-אישום?

כן, המשיכו להתבכיין. המשיכו לסגוד לבג”ץ, ובאותה הנשימה לבוא עימו חשבון על היותו מוטה-פוליטית. אתם לא נגד בג”ץ פוליטי, אלא נגד בג”ץ שנטייתו הפוליטית אינה לטעמכם. אתם הרי משבחים את דעת-היחיד של אדמונד לוי, אשר אינה אלא מניפסט פוליטי ממרומי המקפצה, לעומת דעת הרוב, אשר, ככל הנראה, עושה את מה שאדמונד עושה – אבל בתוך המים.

לא על כך תהא תפארתכם.