2. את הכרת ארה”ב בכך שירושלים היא בירת ישראל, למרות כל ההסתיגויות והמגבלות שטראמפ כלל בה, ולמרות שירושלים היא בירתנו גם ללא הכרת טראמפ בכך, יש לראות בראיה לטווח הרחוק, על פי האינטרסים והשאיפות הלאומיים שלנו ולא בראיה צרה של “מה זה תורם לנו כרגע”.. ובראיה רחבה כזו, זהו צעד חשוב שיביא להליכת מדינות אחרות בעקבותיו. האלוף (במיל’) גרשון הכהן כותב היום, מאמר על כך ב”ישראל היום”, והצדק עימו.

משה

ואני לו אען:

משה יקירי,

סע’ 1 שלך הוא דוגמה קלאסית למה שאני מגדיר כ”משפט רב-מפרקי”: שורה של אמירות – לרוב נכונות – בהן הכותב מוביל אותנו, בהדרגה ובלי שנרגיש, אל ה”מובן מאליו”, שהוא לגמרי לא מובן-מאליו.

בוא נראה איך זה אצלך:

· אפשר לכתוב הכל, על כל נושא …

אמת ויציב!

· גם ללא ניבולי-פה …

גם כן אמת-ויציב, אבל כאן אתה מגניב לתת-תודעתו של הקורא שאני מנבל את פי, כאשר השאלה הזאת מצריכה מאמר נפרד.

אם אתה רוצה לכתוב מאמר על “ניבולי הפה של שמחה ניר” – בימת האתר של קימקא תארח אותך בכבוד ובאהבה, אבל כ”הגנבה” בלתי מנומקת אני מתייחס לכך בבוז ובמשטמה.

· ואתה די משכיל לכך …

על דברים כאלה אני מקשה איכן שגיתי, איכה כשלתי ברך, אם בשבחי זה ידבר.

· הדימויים האנאליים שלך …

הנה, הפואנטה אליה חתרת, בדרכי עקיפין: במה שאתה רואה כ”דימויים אנאליים”, אני רואה מטאפורות העושות שימוש בגוף האדם ובפעולותיו. כאשר מישאל חשין אמר “אגדע את ידו” לא קפצת על רגליך האחוריות, למרות שגם זו הייתה מטאפורה דומה, על אותו המגרש.

· מיותרים בהחלט.

“מיותרים”? במשטרים טוטאליטאריים אומרים לו לאזרח מה הוא “צריך”, ומה, מבחינתו, מיותר. מבחינת המסרים שביקשתי להעביר, זה לגמרי לא היה המיותר, משום שיש אנשים שאזניהם אטומות לביטויים עדינים יותר.

והלאה:

· את הכרת ארה”ב בכך שירושלים היא בירת ישראל, למרות כל ההסתייגויות והמגבלות שטראמפ כלל בה …

מצטער, אבל אני לא רואה בה שום מגבלות, כשם שגם ביבי נתניהו, יריב לוין, נפתלי בנט ושות’ לא רואים בה שום מגבלות (וגם הפלשתינאים, מיינד יו), אבל אם טעיתי – גם זה מצריך מאמר נפרד, ואתה, כאמור, מוזמן לשלוח לי כל מאמר שתרצה, ואפרסמו בשמחה.

· ולמרות שירושלים היא בירתנו גם ללא הכרת טראמפ בכך, יש לראות בראיה לטווח הרחוק, על פי האינטרסים והשאיפות הלאומיים שלנו ולא בראיה צרה של “מה זה תורם לנו כרגע” …

האם אני אמרתי משהו על “מה זה תורם לנו כרגע”?! לא.

מי שהציע לנו מציע לנו “ליהנות, ואפילו רגעית”, היה ידידנו עופר דרורי, ולו עניתי בנאום-תשובה נפרד.

אני עצמי אמרתי בדיוק את ההיפך:

האם זה יהיה “כדאי”? בעוד חודש, שנה, חמש או עשר שנים נהייה יותר חכמים לעניין המחיר ששילמנו, ואז כל אחד יוכל להעריך – לפי שקלול הערכים האישי שלו – אם המחיר היה כדאי, אם לאו.

מה שאני מצפה מאלה שמוחאים-כף למהלך הזה בלי לדבר על הסיכונים והמחיר האפשרי, הוא שיהיה להם האומץ והיושר האינטלקטואלי לומר: אפילו אם המחיר יהיה כבד ביותר – ניתוק יחסים דיפלומטיים, אבדן חיי אדם רבים – אנחנו מברכים על כך שזה קרה.

אבל לאף אחד מהמברכים אין האומץ לומר זאת.

כשאמרתי “בעוד חודש, שנה, חמש או עשר שנים נהייה יותר חכמים לעניין המחיר ששילמנו”, האם הייתי צריך להוסיף גם “עשרים, חמישים או 2000 שנה”? בהחלט זה אפשרי, ובעתיד אתחשב בך ואעשה זאת, אבל הנחת-העבודה שלי היא שקוראי אכן מבינים את הדבר כך, גם בלי ה”הרחבה” הזאת.

ואתה משלים:

· … ובראיה רחבה כזו, זהו צעד חשוב שיביא להליכת מדינות אחרות בעקבותיו. האלוף (במיל’) גרשון הכהן כותב היום, מאמר על כך ב”ישראל היום”, והצדק עימו.

קראתי את המאמר הזה, קראו אותו גם אתם – אני לא מצאתי שום רמז ל”הליכת מדינות אחרות בעקבותיו”, אבל גם אם טעיתי, עדיין אנחנו לא יודעים כמה מדינות “אחרות” אכן “תלכנה בעקבותיו”, מה תהיינה ההשלכות על התהליך המדיני באזורנו, ומה יהיה המחיר שנשלם בחיי אדם.

ושוב: אם זה יהיה באמת בחינם – תנו לי את זה פעמיים!

* * *

אסיים בשתי הערות משלי, שהייתי שמח אם היית מתייחס אליהן, משה, במקום אל ה”סגנון” שלי, ובמקום לגרור אותי לוויכוח הפוליטי, כאשר אתה יודע עד כמה אני מתרחק ממנו.

אני לא אמרתי דבר בשאלה אם הצהרת טראמפ בעניין ירושלים היא “טובה ליהודים”, או רעה להם. אני אפילו אמרתי כי “אם זה בחינם – תנו לי את זה פעמיים”, וגם הוספתי כי אמנם “טראמפ נתן לנו את זה ‘בחינם’, מבחינתו, דהיינו ללא תמורה מדינית או אחרת”, ועוד הוספתי כי “מה שברור הוא זה שה’חינם’ הזה לא יהיה בחינם, ושיהיה לזה מחיר מדיני, ומחיר בחיי אדם“. כמוכן ציינתי כי “לי אין כלים להעריך מראש את המחיר, ולכן אני שותק”.

יחד עם זאת, כפי שכבר ציטטתי את עצמי לעיל, הצגתי את השאלה:

ואמרתי:

אבל לאף אחד מהמברכים אין האומץ לומר זאת.

וזה בדיוק מה שמפריע לי: אף אחד לא מוכן להתייחס לשאלת המחיר, במיוחד למקרה שתחזיתו תתבדה.

גם אתה, משה.

והנקודה האחרונה: כמשפטן אתה יודע כי פעולה שלטונית הלוקה בשיקולים זרים נפסלת רק מהטעם הזה, ובלי להיכנס לשאלה אם היא נכונה, אם לאו.

כך, למשל, אם כל הזועקים כנגד תכנית ההתנתקות של אריאל שרון (“כעומק החקירה, עומק העקירה!”) היו מעלים זאת בבג”ץ, יכול להיות שתכנית העקירה הייתה נפסלת, ואני מעולם לא הבנתי, ולעולם לא אבין, מדוע איש לא הביא זאת לבג”ץ.

כאשר דונאלד טראמפ נשא את “נאום ירושלים” שלו, וחתם על הצו הנשיאותי הכרוך בכך, הוא לא שיווה לנגדו את האינטרס הלאומי שעליו הוא מופקד, כנשיא ארה”ב, אלא את האינטרס האישי שלו מול האפרובל-רייטינג המקרטע שלו, ולדעת רבים המהלך הזה נוגד את האינטרסים של ארה”ב, כולל את אמינותה בעולם כולו.

כאשר האינטרס האישי שלו הוא המנחה אותו, צריך להיות פתי גמור כדי להאמין ש”ידיד-האמת של ישראל” לא יפנה לנו עורף, כאשר זה יהיה כדאי לו.

וכאשר זה יקרה, תזכרו שאמרתי לכם.

ובינתיים אני מציע לכל הישראלים הסוגדים לדונאלד טראמפ: התחילו לכתוב את נאומי ההספד עליו.

ריצ’רד ניקסון התפטר כאשר עניבת האימפיצ’מנט התהדקה סביב צווארו, ואחרי פרישתו הוא זכה לחנינה שהוענקה לו ע”י מחליפו, ג’ראלד פורד.

אריאל שרון “דפק את המצב” כאשר הוא הפך לצמח, ואחר כך מת.

אהוד אולמרט התפטר, עמד לדין וריצה את מאסרו.

בנימין נתניהו מסובך בחקירות, והסבירות שהוא ייצא נקי מכולן, ירוץ שוב בבחירות וימשיך כראש הממשלה היא נמוכה ביותר.

גם דונאלד טראמפ מסובך בחקירות, והסבירות שהוא ייצא נקי מהן, ירוץ שוב בבחירות וימשיך כנשיא ארה”ב היא נמוכה ביותר. בינתיים התחזית בארה”ב היא 40% שיפרוש או יודח לפני תום הקדנציה (אני מניח שישנן גם תחזיות נמוכות או גבוהות יותר). אסטרטג רפובליקני גורס כי האימפיצ’מנט של טראמפ “קרוב מכפי שאנשים חושבים”, אבל גם אם הוא לא “יאומפץ'”, וירוץ שוב – לא הייתי מהמר על הסיכויים שלו – לא רק בבחירות הארציות לנשיאות, אלא אפילו בפריימריז של מפלגתו-הוא.

שמחה

___________

ראו עוד:

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (א): פה ענק, מוח זעיר, בלי כל מימשק ביניהם

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ב): העכברים עוזבים את הספינה הטובעת

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ג) טראמפ וישראל, תחזית לשנה השמינית – אם הוא יגיע לכך

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ד): האם מהלך השגרירות טוב ליהודים, או רק לטראמפ?

על טראמפ וירושלים – נאום-תשובה לעופר דרורי

וראו גם:

ציפי לבני ומחמוד עבאס מנהלים שיחות מדיניות (דוקודרמה)

Tsipi Livni and Mahmoud Abbas Talk Peace

מדינת ישראל ודונאלד טראמפ: נא להנמיך ציפיות! (עדכון)

אהרן ברק, ברק טראמפ, דונאלד אובמה: תחזית לתוצאת המפגש בין בנימין נתניהו ודונאלד טראמפ

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא, תold post

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל