על טראמפ וירושלים – נאום-תשובה לעופר דרורי
|
לא מתייחסים לשאלת המחיר
תשובה לידיד שאינו פוחד מנאום ירושלים של דונאלד טראמפ, ולא כועס עליו, ומוכן לאכול חרב לנצח, כל עוד “הטרור הקיים היום הוא במינון שכוחות הביטחון מצליחים לרסן” *** אני לא רוצה “טרור במינון”! *** שגרירות עם שלום מחממת לי את הלב יותר משגרירות בלי שלום, גם את זה מצריך נשימה ארוכה יותר
שמחה ניר, עו”ד
בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!
השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה
“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”
אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי
“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?
בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
תחת הכותרת ממה הפחד? על מה הכעס? וכותרת המשנה האם יש משהו מדבריו של טראמפ שאינו נכון? אז למה הכעס מגן ידידי עפר דרורי על החלטתו של נ/שיא ארה”ב, דונאלד טראמפ, להכיר בירושלים כבירת ישראל, ולהעביר את שגרירות ארה”ב בישראל מתל-אביב לירושלים.
ויאמר מיד: כפי שכתבתי במאמר דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ד): האם מהלך השגרירות טוב ליהודים, או רק לטראמפ? אני לא נגד המהלך הזה, ואם נותנים לי אותו בחינם, אני, כיהודי טוב, אומר תנו לי שניים.
הבעייה היא שאנחנו לא נקבל אותו בחינם, אבל כל המגינים עליו – כולל עופר דרורי עצמו – לא מתייחסים לשאלת המחיר.
פותח דרורי במשפט רב-מפרקי:
נאום טראמפ אתמול כלל כמה נקודות:
1. בעיות שלא פתרנו במשך שנים בדרך אחת לא יפתרו באותה דרך גם את ננסה את אותו הפתרון שוב ושוב
2. הקונגרס אישר העברת שגרירות ארה”ב לירושלים ב-1995 ודבר לא קרה, הגיע העת לממש החלטה זאת
3. ישראל היא אחת המדינות הדמוקרטיות היותר מוצלחות וזכותה כמו של כל מדינה לקבוע מהי בירתה
4. זה הזמן להקטין את השפעתם של הקיצוניים בקרבנו
ונותן לנו סיכום-ביניים, שגם הוא כריכה רב-מפרקית:
ואני שואל על מה יצא הקצף? האם יש משהו שהנשיא טראמפ אמר שאינו נכון? שאינו ראוי? שהוא נגד ישראל?
בכריכה הזאת מערב הכותב עובדות, דיעות, ופרשנות “מצבית”, ואני אפרק את החבילה הזאת לגורמיה, ואתייחס לכל פרט בנפרד.
- בעיות שלא פתרנו במשך שנים בדרך אחת לא יפתרו באותה דרך גם את ננסה את אותו הפתרון שוב ושוב
בוודאי שזה נכון, משום שכותב-הנאומים של טראמפ העתיק את זה מאלברט איינשטיין, אבל ממי שמתיימר להיות “מנהיג העולם החופשי” מותר לצפות שהוא יחפש פתרונות אחרים, דרכים אחרים, ולא ירים את ידיו בייאוש מהסיכוי לרשום על שמו את השלום הישראלי-פלשתיני, וישאיר את הישראלים והפלשתינים לבדם במרחץ-הדמים-והאינתיפאדות שלעולם לא ייגמר.
אז לא. טראמפ לא אומר שהמהלך שלו יביא את השלום המיוחל, והמקסימום שהוא מציע אינו אלא מס-שפתיים להמשך תהליך השלום, כאשר ברור לחלוטין שהוא יישאר תקוע – אולי לעולמים.
אני, למשל, הצעתי משהו שונה:
האם מחבר The Art of the Deal באמת לא היה מסוגל להגות בעצמו רעיון כזה, או דומה לו?
2. הקונגרס אישר העברת שגרירות ארה”ב לירושלים ב-1995 ודבר לא קרה, הגיע העת לממש החלטה זאת
הנה, הכריכה הראשונה:
· הקונגרס אישר העברת שגרירות ארה”ב לירושלים ב-1995 ודבר לא קרה
טוב, את זה אנחנו יודעים, ואי אפשר לומר שזה “לא נכון”, אבל –
· הגיע העת לממש החלטה זאת
טוב, את זה אפשר היה לומר גם לפני ה-waiver הנשיאותי הראשון (דחיית המימוש ע”י הנשיא, לשישה חודשים כל פעם, כפי שהנשיא הוסמך לעשות, בחוק עצמו), לקראת תום חצי שנה מחקיקת החוק, אבל שאלת ה”העת” אינה עניין “קלנדארי”, אלא עניין של תנאים שצריכים להבשיל.
אבל, כמה מפתיע, הכותב אינו מדבר על התנאים, ולמעשה הוא אומר: עברו 22 שנה, הגיעה העת. מדוע הוא לא אמר זאת אחרי חצי שנה, שנה, שנתיים … 21 שנים מחקיקת החוק? מה הקדושה ב-22 שנים? ומדוע לא 23, 24 … 120 שנה?
ומדוע, עופר, לא אמרת את זה לפני שטראמפ עצמו השתמש בסמכותו לדחות את מימוש החוק?
ועוד כריכה:
3. ישראל היא אחת המדינות הדמוקרטיות היותר מוצלחות וזכותה כמו של כל מדינה לקבוע מהי בירתה
- ישראל היא אחת המדינות הדמוקרטיות היותר מוצלחות
לא זו בלבד שישראל אינה “אחת המדינות הדמוקרטיות היותר מוצלחות” (ראה כאן), אלא שזה לגמרי לא רלוואנטי.
- וזכותה כמו של כל מדינה לקבוע מהי בירתה
זה לא רלוואנטי, משום שהזכות הזאת קיימת גם למדינות לא דמוקרטיות, זה לא רלוואנטי משום שאף אחד לא חולק על כך, וזה לא רלוואנטי משום שמדינת כבר עשתה זאת.
כך ויקיפדיה:
הכרזת ירושלים כבירת ישראל הייתה ביום 13 בדצמבר 1949. מיום הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 ועד הכרזת ירושלים כבירת ישראל, לא הייתה למדינת ישראל עיר בירה ובפרק זמן זה הוצעו כמה חלופות. הכרזת ירושלים כבירת ישראל קבעה את מעמדה החוקי של ירושלים לפי החוק הישראלי, וחתמה תהליך מתמשך ומורכב. ההכרזה חלה באותה עת על מערב ירושלים שהייתה בשליטת ישראל, בעת שירושלים הייתה מחולקת.
ובהמשך, בשנת תש”ם-1980, נחקק גם חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל, ובינתיים אף אחד לא מבקש/דורש/מצפה ממדינת ישראל להעביר את בירתה לכפר-סבא, למשל.
מה שמדינה מחוקקת, חל רק לגבי המשפט הפנימי שלה, ואינו מחייב אחרים. כך, למשל, אם מדינת ישראל החליטה על איסור חנייה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט), צפון קוריאה לא חייבת להכיר בזה.
אז שלא תכיר, ביג דיל.
אבל ראו את היהלום-שבכתר:
4. זה הזמן להקטין את השפעתם של הקיצוניים בקרבנו
ראשית – מה רע בלהיות “קיצוני”? אני, למשל, קיצוני בביקורתי על מערכת המשפט. קיצוני עד כדי כך שאני מציע לעשות למערכת הזאת “החלפת דם כללית“: לפטר את כל השופטים (בתנאים ראויים ומכובדים, כמובן), ולהקים משהו חדש לחלוטין.
ואכן, למרות כל הביקורת שלי, גם השוללים אותה (ואותי, איך לא) אינם נאחזים בטענה שאני “קיצוני”.
שנית – מדוע להקטין את “השפעתם של הקיצונים”, ולא את זו של המרכז? אני עצמי קראתי בזמנו להצביע עבור מפלגות-הקצה – בין מימין, בין משמאל, משום שמי שמצביע עבור מפלגות “מרכזיות” לעולם אינו יודע לאן הן תפנינה אחרי הבחירות.
ושלישית – בניגוד לציפיותיו של דרורי, המהלך הזה דווקא מחזק את “הקיצונים בקרבנו” – הן את אלה מימין והן את אלה משמאל, ועל כך אומרים עורכי הדין: דווקא מנימוקיו של חברי המלומד מתחייבת המסקנה ההפוכה לגמרי!
כעת, אחרי שאלת-השכנוע-העצמי (“האם יש משהו שהנשיא טראמפ אמר שאינו נכון? שאינו ראוי? שהוא נגד ישראל?”), אנחנו זוכים למעין “נאום בחירות”, או, אם תרצו, “נאום רחוב”:
צריכה להיות תפיסה עצמית מעוותת למדי של המציאות כדי לא ליהנות ואפילו רגעית ממחווה זו. הפלסטינאים מאיימים בזעם, בטרור ובכל מה שיש להם להציע כנגדנו, הם עושים זאת כבר למעלה ממאה שנים וימשיכו לעשות זאת עם הצהרה כזו או אחרת. גם הטרור הקיים היום הוא במינון שכוחות הביטחון מצליחים לרסן ולא כי אבו מאזן החליט להיות אוהב ישראל.
ירושלים היא בירתה הנצחית של המדינה הרבה לפני שמדינת ישראל קמה רשמית אם הצהרה ובלעדיה ובפרופורציה זו צריך לדעתי לראות את הדברים.
ציטוט מלא.
הבה נפרק לגורמים גם את הנאום הזה:
צריכה להיות תפיסה עצמית מעוותת למדי של המציאות …
לא ברור לי מה זה “תפיסה עצמית של המציאות”: האם מדובר בתפיסה של אדם/בני אדם את עצמו/עצמם – או את המציאות?
ובאשר ל”מציאות” – המציאות הקיימת היא אחת, ועליה אין מחלוקת: אין שלום בין ישראל לפלשתינים, ואילו לגבי העתיד – “עתיד” ו“מציאות” הם שני דברים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת, אבל כל בעל-תחזית מגדיר את כ”מציאות” את תחזיתו-הוא. נו פרובלם, תתבשלו כולכם בהגדרותיכם ובמיציכם, ותיהנו, “ואפילו רגעית”:
כדי לא ליהנות ואפילו רגעית ממחווה זו.
הנה, הכותב מציע לנו “ליהנות, ואפילו רגעית”, אבל על כך אמרתי במאמר דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ד): האם מהלך השגרירות טוב ליהודים, או רק לטראמפ?: אפשר לעשות סקס עם קונדום ולקבל אורגזמה, אבל ילדים לא ייצאו מזה, ועכשיו אוסיף, בתשובה להערתך זו: יש כאלה שעצם המחשבה על עשיית סקס עם קונדום מקלקלת להם גם את ההנאה הרגעית הזאת.
עכשיו ראו מה אומר מי שמשווה לנגדו תמיד את האמירה כי “בעיות שלא פתרנו במשך שנים בדרך אחת לא יפתרו באותה דרך גם את ננסה את אותו הפתרון שוב ושוב”:
הפלסטינאים מאיימים בזעם, בטרור ובכל מה שיש להם להציע כנגדנו, הם עושים זאת כבר למעלה ממאה שנים וימשיכו לעשות זאת עם הצהרה כזו או אחרת.
נו, עופר, את ה”פתרון” הזה ניסינו שוב ושוב, ולא הגענו איתו לשום מקום: האם אין לך איזה רעיון חדש?
קח, למשל, את הרעיון הזה, שכבר הזכרתי אותו לעיל:
ואמור בעצמך: האם לא שווה לנסות אותו?
וכמו שטראמפ איבד את התקווה להביא שלום לאזורנו, גם אתה, עופר, מן הסתם איבדת את התקווה:
גם הטרור הקיים היום הוא במינון שכוחות הביטחון מצליחים לרסן ולא כי אבו מאזן החליט להיות אוהב ישראל.
וזאת אומרת כי אתה מוכן לאכול חרב לנצח, כל עוד “הטרור הקיים היום הוא במינון שכוחות הביטחון מצליחים לרסן” … כל עוד מספר ההרוגים השנתי שלנו – חיילים, שוטרים ואזרחים (יהודים, איך לא) – הם בכמות “מדודה”, אתה מוכן לחיות עם זה.
אני, מיינד יו, לא מוכן לאכול חרב, כאידיאולוגיה.
ואתה מסיים:
ירושלים היא בירתה הנצחית של המדינה הרבה לפני שמדינת ישראל קמה רשמית עם הצהרה ובלעדיה ובפרופורציה זו צריך לדעתי לראות את הדברים.
נו, אם “ירושלים היא בירתה הנצחית של המדינה … עם הצהרה ובלעדיה”, אז לשם מה כל החגיגה? מדוע לא לומר לטראמפ תודה, אבל אתה לא יכול “להעניק” לנו את מה שממילא שייך לנו?
ומדוע שלא תאמר לו אדוני הנשיא, אמנם העברת השגרירות לירושלים אכן מחממת לנו את הלב, אבל שגרירות עם שלום מחממת לנו את הלב יותר משגרירות בלי שלום, גם את זה מצריך נשימה ארוכה יותר, ואתה הרי הצהרת, אחרי ביקורך באזורנו, כי עניין השגרירות יבוא במסגרת הסדר-שלום כולל במזרח התיכון, ועכשיו אתה משאיר אותנו לדמם “במינון שכוחות הביטחון מצליחים לרסן” … איפה “אמנות הדילים” שלך, איפה קיום ההבטחה הזאת?
לסיום, עופר, אתה מוזמן לקרוא את אלה:
דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (א): פה ענק, מוח זעיר, בלי כל מימשק ביניהם
דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ב): העכברים עוזבים את הספינה הטובעת
דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ג) טראמפ וישראל, תחזית לשנה השמינית – אם הוא יגיע לכך
דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ד): האם מהלך השגרירות טוב ליהודים, או רק לטראמפ?
וגם את אלה:
ציפי לבני ומחמוד עבאס מנהלים שיחות מדיניות (דוקודרמה)
Tsipi Livni and Mahmoud Abbas Talk Peace
מדינת ישראל ודונאלד טראמפ: נא להנמיך ציפיות! (עדכון)
אהרן ברק, ברק טראמפ, דונאלד אובמה: תחזית לתוצאת המפגש בין בנימין נתניהו ודונאלד טראמפ
Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס