לצאת לרחובות! כולנו רומן זדורוב!!!

שמחה ניר, עו”ד

אתר grunis.com – אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

לצאת לרחובות!!!

פסק-הדין של ביהמ”ש העליון בעניין רומן זדורוב, אומר “בקול צלול וברור”, כלשונו של פרקליט המדינה, שי ניצן השקרן, דבר אחד: הגיע הזמן לתנועת מחאה שתקיף את כל הארץ.

גם התנאים הציבוריים כבר בשלו לכך, וכדוגמה לכך תשמש קבוצת הפייסבוק הנושאת את השם כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז”ל. קבוצה זו מנתה כ-30 – 40 אלף חברים, ומערב מתן פסק הדין, תוך שלושה ימים (!), עלה מניינה מטאורית, והוא כבר מעל ל-110,000 (מאה ועשרה אלף!) חברים.

מערכת המשפט, עם בית המשפט העליון בראשה, חדלה כבר להיות נושא לסגידת-ההמונים, חבית הנפץ כבר דחוסה עד אימה, ודי בניצוץ קטן אחד כדי להעיף את כל השופטים הבייתה, ולבנות משהו חדש, נקי מהסיאוב, נקי מהשחיתות השיפוטית.

הניצוץ הזה הוא אתם, ומה שנשאר הוא להגיע את חבית-הנפץ.

לצאת לרחובות, להפגין.

זו השעה!

בעקבות המחאה ההמונית שבאה אחרי מלחמת יום הכיפורים (ראו למטה מכאן), הגיע הזמן לצאת שוב לרחובות, להביע את המחאה, ולא לחדול.

מה עושים?

יוצאים להפגנות-המונים, מפיצים את הדברים האלה בכל במה ואתר אפשריים. באתרי האינטרנט, ברשתות החברתיות, מפה לאוזן וממקלדת לצג.

הפגנות המצריכות רישיון, וכאלה שאינן מצריכות

ישנן הפגנות שהן “אסיפות”, וישנן הפגנות שהן “תהלוכות”.

סע’ 83 לפקודת המשטרה מגדיר את ההפגנות הטעונות רישיון:

“אסיפה” – חמישים איש או יותר שהתקהלו כדי לשמוע נאום או הרצאה על נושא בעל ענין מדיני או כדי לדון בנושא כזה;

“תהלוכה” – חמישים איש או יותר המהלכים יחד, או המתקהלים כדי להלך יחד, ממקום למקום, בין שהם בתנועה ממש ובין אם לאו, בין שהם ערוכים בצורה כלשהי ובין אם לאו;

מכאן אנו למדים כי אם לא מדובר ב”נושא בעל עניין מדיני”, ואין בו “הליכה יחד”, או “התקהלות כדי להלך יחד” – אין צורך בשום רישיון, אבל בכל מקרה כדאי להתייעץ עם עורך-דין.

עד שנבקש רישיון להפגנה, ועד שנקבלו, בואו נתחיל בקטנות: אסיפות או התקהלויות של 40 בני אדם, מול כל בתי המשפט בארץ, ומול כל משרדי הפרקליטות בארץ, ובכל קרן-רחוב סביב כל אלה.

מתוך הנחה שישנם, לכל הפחות, חמישים בתי משפט ומשרדי פרקליטות, וסביב כל אחד מהם יש ארבע קרנות-רחוב, יש לנו כבר מאתיים קרנות רחוב, מאתיים הפגנות שאינן מצריכות רישיון.

מאתיים הפגנות, 40 משתתפים בכל אחת – שמונת אלפים מפגינים.

הלאה: תהלוכות המוניות

תהלוכות המונות 50 איש או יותר מצריכות רישיון, גם אם אין להן מטרה “מדינית”, אבל כדי להביע עוצמה יש לקיים גם תהלוכות כאלה, ועל כן, במקביל ל”אסיפות” הנ”ל יש לפעול להשגת רישיונות גם ל”תהלוכות” המוניות.

ומה עוד? אתר חופש-הביטוי grunis.com

לנוכח ניסיונותיהם של שרת המשפטים, איילת שקד, ושל אחרים, לסתום את פיותיהם של מבקרי מערכת המשפט, הקמתי את אתר “משוב העם”, אתר חופש הביטוי לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת-ההוצאות.

באתר הזה אפשר לפרסם הכל: מאמרים, תגובות, כל מה שרוצים – אפשר גם אנונימית, בלי להירשם, בלי להשאיר עקבות.

למי שרוצה להגיע ישר למקום הנכון – הנה קישור ישיר למדור הבימה החופשית.

אתם תפרסמו שם, ואני כבר אדאג שפרסומיכם יגיעו גם לשאר המדורים הרלוואנטיים. בהצלחה!

שימו לב לכך שהאתר הזה עדיין בהרצה, ולכן הוא די “ריק”, אבל זה בידיכם למלא אותו, כי הוא מיועד לכם, לא לי, שיש לי מספיק בימות להביע בהן את דיעותי.

המסרים בהפגנות

הפגנות, מעצם הגדרתן, נועדו להפגין (to demonstrate), ומכאן שמן בעברית דמונסטרציות.

את המסרים אפשר להביע באמצעות רמקולים, או באמצעות שלטים. רמקולים זה עניין בעייתי קצת, כי אפשר להתנות את מתן הרישיון בכך שלא יעירו את השכנים משנת הצהריים (שלאף שטונדע) שלהם.

אתן כאן דוגמאות – רק דוגמאות – לנוסחי שלטים בהפגנות בהן אנו מדברים:

·                שופטים, נמאסתם!

·                איבדתם את אמון הציבור – לכו הבייתה!

·                כולנו רומן זדורוב!

·                רומן זדורוב זכאי!

·                כולנו סלימאן אל-עביד!

·                סלימאן אל-עביד זכאי!

·                “מלכת הראיות” – מלכת עיוותי הדין!

·                “מלכת הראיות” – מלכת הרשעות-השווא!

·                “מלכת הראיות” – הבייתה!

·                על מי אתם מחפים?

·                כולנו חן קוגל!

·                כולנו מאיה פורמן!

·                השתן עלה לכם לראש!

·                שופטים, הסתאבתם!

·                בדק-בית כבר לא יעזור לכם – ה”מערכת” צריכה post mortem!

·                השערות בכף ידה של תאיר ז”ל – לא של זדורוב!

·                משונן או ללא משונן?

·                איך הצמיחה הסכין שיניים?

·                איפה ה-DNA?

·                לא צדק ולא נעליים!

·                הרוצחים האמיתים מהלכים חופשי!

(ברוח זו אפשר להכניס דוגמאות נוספות מהתיק)

·                מרים נאור – הבייתה!

·                אליקים רובינשטיין – הבייתה!

(כל אחד ייתן את השופט החביב עליו).

·                לפרק את מערכת המשפט, ולבנותה מחדש!

·                איפה הבושה?!

·                99.99% הרשעות – זה צדק?!

·                1% צווים מוחלטים בבג”ץ – זה צדק?

·                בתיהמ”ש למשפחה – זה צדק?

·                בתיהמ”ש לתעבורה – זה צדק?

·                הרשעה בלי ראיות – זה צדק?

·                מתעלמים מטענות – זה צדק?

·                מתעלמים מראיות – זה צדק?

·                פסיקה הזוייה!

·                איפה היושר האינטלקטואלי?

·                מוצצים מהאצבע ראיות שאינן!

·                די לתרבות השקר בבתי המשפט!

·                לרפורמה מקפת במערכת המשפט!

·                לרפורמה מקפת בתרבות השפיטה!

·                די לתפירת התיקים!

·                די לתרבות השקר בפרקליטות!

·                שי ניצן – הבייתה!

·                איפה  כיווני החקירה המתבקשים?

ומי שרוצה להרחיב, אפשר גם את אלה:

·                להחזיר את עו”ד שמחה ניר למקצוע!

·                רק עו”ד שמחה ניר יחזיר למערכת את השפיות!

·                עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים וזכויות האזרח הבא!

ובתמונה המצורפת – המראה שהציבור כבר לא מחכה לקריאה לצאת לרחוב – יש רעיונות נוספים.

מה לא לעשות, בשום אופן?

יש להישמר מכל משמר ממתן צביון פוליטי להפגנות: לא רק שזה יוצר בעיות רישוי, אלא שזה גם מחליש את האפקט, ואנחנו רוצים לשתף את כל העולם במאמץ להשיב שופטינו כבראשונה.

יש להישמר מכל משמר גם מפני כל דבר שעשוי להתפרש כ”הסתה” לעשות משהו לא-חוקי: אנחנו רוצים שהשופטים יילכו הבייתה, יגיעו אליו בשלום וללא פגע, ויאכלו את עצמם עד יומם האחרון עלי אדמות.

מי שמקבל כדור בראש מת בלי לסבול, ואני רוצה שהם יסבלו, יסבלו קשות, יתייסרו על מה שהם עוללו, ויבקשו את נפשם למות.

תזכורת יום-כיפור

שורות אלה נכתבות למען מי ששכח, למען מי שעוד לא נולד אז, ולמען מי שמתקשה לראות את הנולד.

העם בישראל סגד שנים רבות לגנרלים של צה”ל – סגידה עיוורת, המלווה בלגלוג על הכופרים-במוסכמות, והשתלחות במי שלא מצטרף לשירי המה-יפית, ואפילו מבקר את הצבא – על חוסר מקצועיות, על הסתאבות ושחיתות, ומה לא.

שיא הסגידה היה במוצאי מלחמת ששת הימים, עם אלבומי-הכרומו שהיללו ושיבחו את הגנרלים, והעשירו את קופותיהם של המו”לים.

יחד עם כל אלה באה גם תזמורת ה”מעולם לא היה מצבנו הביטחוני כל כך טוב”.

זה היה בלוף-הבלופים, משום שלאחר הנסיגה מסיני, ב-1957, היה לנו בסיני עומק אסטרטגי של 400 ק”מ, ואילו לאחר כיבושו-מחדש, בששת הימים, היה לנו בסיני עומק אסטרטגי אפס.

כמו, למשל, חיילת יחפה.

אז אנחנו נרדמנו, מתוך הנחה ש”מעולם לא היה מצבנו …”, ולמרות כל הסימנים, למרות העובדה שאנואר א-סדאת, באמצעות מוחמד חסנין הייכל, עורך אל אהראם, פירסם בדיוק את מה שהוא עתיד היה לעשות, אנחנו נתפסנו ל”קונצפציה”: אם הוא מתרברב, הוא לא יעשה את זה … אם אלה היו כוונותיו, הוא לא היה מפרסם אותן … וחוץ מזה, הערבים לא יתקיפו אותנו, כי זה “לא כדאי” להם.

אלא מאי? האידיוטים האלה לא הבינו שזה “לא כדאי להם”, ואז חטפנו את המכה הקשה ביותר שיכולנו להעלות על הדעת: אסון יום הכיפורים, התשל”ד, עם 3000 החיילים ההרוגים.

בבחירות לכנסת, שהיו אמורות להתקיים בראשית נובמבר אותה שנה (1973), אבל נדחו ל-31.12, העם עדיין לא הבין מי עולל לו מה, ובחר שוב את אותה הכנסת ואותה הממשלה, ואז בא מוטי אשכנזי, והצית את אש המחאה, אשר הביא להתפטרותה של הממשלה – ממשלת גולדה מאיר ומשה דיין.

כך ויקיפדיה, בערך מוטי אשכנזי:

מחאתו של אשכנזי התרחשה במקביל לדיוני ועדת אגרנט שקבעה כי ראשי הצבא אחראים למחדל אך פטרה את ההנהגה המדינית. כמו כן, ב–31 בדצמבר, 1973, התקיימו הבחירות לכנסת השמינית שתוצאותיהן שמרו על סטטוס קוו בהנהגת המדינה. למרות תוצאות הבחירות שהשאירו את אותה הנהגה על כנה, יצא אשכנזי במחאתו נגד דיין ובשלב מסוים אף נקרא להיפגש איתו בתיווכו של פרופסור נתן רוטנשטרייך, דיין טען שתוצאות הבחירות מוכיחות שאשכנזי טועה. מחאתו של אשכנזי, שהתחיל כמפגין בודד, תפסה תאוצה ועם הזמן הצטרפו אליו רבבות אזרחים וחיילי מילואים שהגיעו ישר מהחזית, שקראו להתפטרות הממשלה. במידה רבה ניתן לומר שמחאת אשכנזי הצליחה בסופו של דבר, כיוון שראש הממשלה גולדה מאיר התפטרה במאי, 1974, חודשיים בלבד לאחר כניסתה לתפקיד. מאיר הודתה שההפגנות נגד הממשלה היוו שיקול בהחלטתה להתפטר. תנועת המחאה, שלמעשה הורכבה ממספר תנועות עם סדר-יום שונה, דעכה לאטה עד העלמותה באוגוסט 1974, ארבעה חודשים לאחר התפטרותה של גולדה מאיר.

בסוף שנת 1974, ואני רק חודש-חודשיים בלשכת עורכי הדין, ולקראת הבחירות למוסדות הלשכה שעתידות היו להיערך בראשית 1975, הקמתי את רשימת עורכי הדין למניעת יום כיפור משפטי, וככל הידוע לי, אני הייתי הראשון שהשתמש במטאפורה “יום כיפור”, לציון אסון הנובע מסגידה ל”גדוילים”.

קראו היטב מה שכתבתי אז, לפני 41 שנה, וראו איך זה מתגשם והולך. איך האסון מתרחש לנגד עינינו, ואיך הסגידה לגנראלים של המשפט הולכת ומתמסמסת.

הגיע הזמן לתת להם את מכת-החסד, ולחולל רפורמה במערכת המשפט, אשר תשיב את שופטינו כבראשונה.

קחו, למשל, את רפורמת שמחה ניר במערכת המשפט, אבל זה עניין כבד, אשר כדי להכשיר את הקרקע לקראתו צריך קודם-כל להרוס את הקיים.

ועל כך אמר זאב ז’בוטינסקי ז”ל: יא, ברעכן!

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס