בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

במקום הזה לא רק נלמד את ההיסטוריה של העתירה כנגד קידומם השיפוטי של השקרנית מרים נאור (לכהונת נשיאת ביהמ”ש העליון), השקרן אליקים רובינשטיין  (לכהונת המשנה לנשיאת ביהמ”ש העליון) והגנב עמיעד רט (לכהונת שופט בימ”ש השלום), אלא גם נבחן ברצינות את מנגנון בחירת השופטים, ואת הפיקוח על המנגנון הזה – אם בכלל הוא קיים.

וכמובן שלא נזניח את השחיתות השיפוטית, את חוסר הבושה של השופטים, את אבדן אמון הציבור בשופטיו (והשאלה אם זה בכלל אכפת להם).

ומעל לכל – מיליארדי השקלים הגנובים, אשר ידי השופטים מגואלות בהם.

שמחה ניר, עו”ד

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

הרקע

בעתירתי בג”ץ8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים ביקשתי למנוע את קידומם השיפוטי של מרים נאור (לכהונת נשיאת ביהמ”ש העליון), אליקים רובינשטיין  (לכהונת המשנה לנשיאת ביהמ”ש העליון) ועמיעד רט (לכהונת שופט בימ”ש השלום), ובדרך זו גם לבחון ברצינות את מנגנון בחירת השופטים, ואת הפיקוח על המנגנון הזה – אם בכלל הוא קיים.

לעתירתי זו שני ראשים עיקריים לה:

הראש האחד – שחיתות-המיליארדים במערכת ההוצאה לפועל, סירובו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, להורות על חקירה בנושא הזה, וחלקו של המועמד-לשפיטה, רשם ההוצל”פ הגנב עמיעד רט, שהיום הוא כבר כבוד השופט הגנב עמיעד רט – לתפארת מדינת ישראל ומערכת המשפט הטובה בעולם (צא ולמד עד כמה מסכנות כל האחרות!).

והראש השני – תרבות-השקר של מערכת המשפט, אשר שניים מנושאי-הדגל שלה – מרים נאור ואליקים רובינשטיין – הם הטוענים לכתר שתי הכהונות הרמות ביותר במערכת המשפט בישראל – גם כן לתפארת מדינת ישראל ומערכת המשפט הטובה בעולם (ושוב צא ולמד עד כמה מסכנות כל האחרות!).

יירוטה של עתירתי בדרכה מארה”ב ליעדה בארץ גרם לטרפוד הניסיון למנוע את מינויו של הגנב עמיעד רט לכהונה השיפוטית – אני חוזר שוב-ושוב על הגדרתי אותו כגנב כדי לאלץ אותו לתבוע אותי על הוצאת לשון-הרע – הביא לתיקון העתירה ע”י הוספתם של שני נושאי-לוואי: האחד – סירובו של היוהמ”ש, יהודה ויינשטיין, לחקור את תלונתי בדבר הקנוניה ליירוטה של העתירה, והשני – סירובם של יו”ר הוולב”ש ולשכת נשיא המדינה ליידע את הציבור, מבעוד מועד, על המועד בו יתקיים כל טקס של השבעת שופטים.

בהמשך אפרט קמעה.

ההתנגדויות שהגשתי לוולב”ש

את הסיפור על הרשם הגנב עמיעד רט אנחנו מכירים כבר למעלה מארבע שנים.

אנחנו יודעים גם זאת שהיועץ המשפטי לממשלה וכפיפיו סירבו לחקור את התלונה נגד הגנב הזה, והם המשיכו לנעוץ את עקביהם גם אחרי שפרסמתי את שני תחקירי על שחיתות הסולמית (האחד מציג את הדרך בה מתבצעים הדברים, והשני חושף את זהותם ואת שמותיהם של המעורבים בשחיתות הזאת), בהם הראיתי כי הבעייה הזאת אינה מתמצית במקרה אחד, והיקפה רחב מכל מה שהדמיון יכול להעלות על הדעת.

בסוף שנת 2013, כאשר עלתה על שולחנה של הוולב”ש (הוועדה לבחירת שופטים, למי שעדיין לא יודע) מועמדותו לשפיטה של הגנב עמיעד רט, הגשתי לה הודעת-התנגדות לבחירתו של הרשם-הגנב עמיעד רט לכהונת שופט, ולקראת פרישתו של אשר יגורתי מכס נשיא ביהמ”ש העליון, כאשר עלתה על שולחנה של הוולב”ש מועמדותם של מרים נאור למלא את מקומו המתפנה של יגורתי, ושל אליקים רובינשטיין למלא את מקומה המתפנה של נאור, הגשתי לוולב”ש גם הודעת-התנגדות לבחירתם של השקרנים מרים נאור, אליקים רובינשטיין ודבורה ברלינר לכהונות נשיא, משנה-לנשיא ושופט ביהמ”ש העליון.

העתירה לבג”ץ, והקנוניה ליירוטה

משהחליטה הוולב”ש לבחור את כל השלושה לכהונות להן הם היו מועמדים, ממקום המצאי בארה”ב שלחתי ארצה את העתירה לבג”ץ: למנוע את קידומם השיפוטי של מרים נאור, אליקים רובינשטיין ועמיעד רט, בה, כאמור, ניסיתי – בתמימותי כי רבה היא – להביא את מערכת המשפט לחשוף את עצמה בפני הציבור, לפחות חלקית, ע”י בחינה גלוייה ורצינית של מנגנון בחירת השופטים, ושל הפיקוח על המנגנון הזה – אם בכלל הוא קיים.

אלא מאי? היו כוחות-רשע שעצם הגשתה של העתירה לבית המשפט היה לצנינים בעיניהם, והם עשו קנוניה בין-לאומית עם גורמים בדואר ארה”ב (USPS) ובחברת הדואר הישראלית כדי לסכל את ההגשה לפני השבעתו של הגנב עמיעד רט, בכך לעשות את היותו לשופט-גנב בישראל לחלק מהעובדות-בשטח – ובתור “בונוס” גם לתסכל אותי, לבל אמשיך ואנסה למנוע גם את מינויים של השקרנים לכהונות-העל במערכת המשפט.

הודעת התיקון לעתירה

אבל לא שמחה ניר במתייאשים, ומיד ישבתי לערוך את הודעת-התיקון המתחייבת משינוי מעמדו של הרשם הגנב להשופט הגנב, ובתוך כך גם שלחתי ליוהמ”ש לממשלה דרישה לחקור גם את הקנוניה ליירוט העתירה, כאמור, וכן שלחתי לשרת המשפטים דאז (בתפקידה כיו”ר הוולב”ש) וללשכת נשיא המדינה דרישה ליידע את הציבור, מכאן-ולהבא, על המועדים בהם תתקיימנה השבעות השופטים.

זו הייתה הודעת-התיקון לעתירה, אשר במסגרתה הצגתי גם את השאלה מי יירט את העתירה לבג”ץ נגד מינויים של השקרנים מרים נאור ואליקים רובינשטיין, ושל הגנב עמיעד רט, ואיך עוכבה העתירה בדואר ארה”ב ובדואר ישראל במשך 20 יום (במקום ארבעה ימים, “באחריות”), עד שהגנב כבר הושבע כשופט בישראל.

גם את ההודעה הזאת שלחתי מארה”ב בדיוק באותו האופן (אקספרס רשום, מאותו סניף-דואר לאותו היעד בארץ, ובאותו היום בשבוע), כדי שיהיה לי בסיס להשוואה בין המסלול הרגיל של הדואר עד ליציאה מארה”ב, לבין המסלול המיוחד אשר בעלי-הקנוניה “ארגנו” לי (פלורידה – לוס-אנג’לס – פלורידה – לוס-אנג’לס – עוד לוס-אנג’לס – ניו-יורק + כמה תחנות לא-מדווחות + כמה מעקפים של מנגנוני-המיון + המתנות בלתי-מוסברות (ולא מוצדקות) של המשלוח בכל אחת מהתחנות), וגם בין הטיפול הרגיל של הדואר בארץ, לבין הטיפול בדרך הרגילה בארץ לבין הטיפול המיוחד לו “זכתה” העתירה שלי (בין השאר: יום מיותר בין הנחיתה בנתב”ג לבין היציאה משם המיונה, וחמישה ימים (!!!) מהיציאה מנתב”ג ועד הגעתה בפועל אל בית המיון – מהלך 21.1 ק”מ בלבד.

ואכן, ההשוואה הייתה מדהימה, ולא השאירה מקום לשום ספק: הייתה זו קנוניה מכוערת בין צמרת מערכת המשפט בישראל לבין צמרת שירותי הדואר בישראל וצמרת שירותי הדואר בארה”ב.

ההודעה מס’ 2

כאשר החבילה השנייה הגיעה ליעדה בארץ כבר הייתה לפני ההשוואה המלאה, על בסיסה של ההשוואה הזאת ערכתי את ההודעה מס’ 2, בה חזרתי והעליתי – וביתר-שאת – את השאלה מי יירט את העתירה לבג”ץ נגד מינויים של השקרנים מרים נאור ואליקים רובינשטיין, ושל הגנב עמיעד רט, ואף העליתי את השאלה מה חלקו של אשר גרוניס בקנוניה הבין-לאומית הזאת.

במסגרת ההודעה הזאת גם ניסיתי לדבר על ליבה של הגווארדיה החדשה של שופטי ביהמ”ש העליון. דיברתי על “שעתם הנאה”, והזמנתי אותם לפתוח דף חדש ביחסים שבין הציבור לבין מערכת המשפט בכלל, ובית המשפט העליון בפרט.

אותה העת לא ידעתי – ומן הסתם גם השופטים לא ידעו – כי ארבעה ימים לאחר פסק-דינם עתיד להתפרסם מדד הדמוקרטיה לשנת 2014,אשר יגלה לנו כי אמון הציבור בבית המשפט העליון נמצא בשפל עמוק – 62% נותנים בו “הרבה אמון או די הרבה אמון” (מעניין איך ההתפלגות לפי רמות האמון השונות).

אני לא יודע אם השופטים היו משנים אפילו פסיק בפסק-הדין – כנראה שלא, כי “עַל-מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה, וְיִשְׁמָעוּ–הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם, וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב” (ירמיהו ו’, י’) – אבל כך או כך, כך מסתבר, הם החמיצו את ההזדמנות הזאת. למעשה הוחמצה דווקא הזדמנותו של הציבור לדור חדש של שופטים, דור שאפשר לתת בו אמון רב יותר מאשר 62%: אוי לאותה הבושה אם זה האמון הציבורי ב”משרת האמון” הציבורית הרמה ביותר במדינה – בית המשפט העליון.

את השאלה אם תוחמץ ההזדמנות זאת העליתי סמוך לאחר הגשת העתירה, במאמר ואלה תולדות: בג”ץ 8743/14 שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’ – סיפורה של קונסטלצית פעם-בחיים לביעור מקיף של השחיתות והרוע במערכת המשפט, ובמה שמסביב לה, בו תיארתי כיצד סירובו של היועץ המשפטי לממשלה לחקור שחיתות בהוצאה לפועל הוליד תיק בג”ץ המשתרע על שבעה מישורים, ויש בו שמונה משיבים.

במאמר הזה הבאתי את ציפיות המקסימום-מינימום שלי מהשופטים, וכך אמרתי:

ציפיית-המקסימום שלי בתיק הזה היא שהעתירה תתקבל במלואה, שהשקרנים והמושחתים ילמדו את לקחם ויועמדו במקומם, שהיועץ המשפטי לממשלה יורה על חקירה רוחבית מלאה בכל המתרחש בהוצל”פ, וכן בעניין הקנוניה הבין-לאומית שעיכבה את העתירה, וששרי המשפטים ולשכת נשיא המדינה יפרסמו ברבים את המועדים בהם תתקיימנה השבעות השופטים.

ציפיית-המינימום שלי היא אפס, כי משופטי הארץ הזאת כבר אין לי הרבה ציפיות, וכל מה שאשיג מעל למינימום הזה יהיה לי בבחינת “בונוס”.

אלא מאי? אם השופטים יקבעו שאין פסול בכך שהוולב”ש בחרה לקדם את השקרנים והמושחתים, בכך שהיוהמ”ש סרב לחקור את פרשת ה”סולמית” ואת הקנוניה בדואר, וששרת המשפטים ולשכת נשיא המדינה מסרבים לגלות לציבור מתי תתקיימנה השבעות השופטים – זאת תהייה הוכחה ניצחת שהם מושחתים הרבה יותר מכל מה שייחסתי להם ב-50 השנים האחרונות.

וגם זה בהחלט משהו.

ואכן, הם הוכיחו שהם לא רק מושחתים – אלא גם מושחתים ללא תקנה, ועל כך אני כותב ומפרט בסדרת-המאמרים אותה התחלתי לכתוב בעקבות פסק-הדין.

הסירחון, והתחזית שהתאמתה

שלושה ימים לפני פסק-הדין, כאשר הרחתי את הסירחון הממשמש ובא (הריח היה כל כך חזק וחריף, שבקלות יכולתי להרגיש אותו בארה”ב, שם אני נמצא), הבאתי את התחזית שלי כיצד התיק הזה ייסגר, ובו “ניחשתי” (כמה קשה …) מה מתרוצץ בראשיהם, ואיך הם יפתרו את הדילמה, כדי לחסוך מבוכה ממערכת המשפט: בג”ץ 8743/14 שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’: מה מכינים לנו השופטים?

ואכן, ה”אמרתי לכם” הגיע, בדייקנות רבה, מעל המשוער: בג”ץ 8743/14 שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’: מה בישלו לנו השופטים?

ברשותכם, אחזור חצי יום אחורה, לבקשה שהגשתי בבוקרו של היום בו ניתן פסק-הדין: בג”ץ 8743/14 שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’: בקשה לצו-ביניים ועוד. הבקשה הזאת – מדברת בעד עצמה – הוגשה לבג”ץ לפני שפסק-הדין “שוחרר”, ובפסה”ד יש התייחסות אליו. הבקשה מובאת כאן לצורך השלמות ההיסטורית, ולצורך התייחסות עתידית, אם הדבר יידרש (והוא אכן יידרש!).

לפי ההלכה הפסוקה, גם כאשר פסה”ד הוא “סופי” ניתן לבקש את ביטולו או את תיקונו “בטרם בית המשפט קם מכסאו”, קרי: עד חצות הלילה של אותו היום (גם השופטים כבר מזמן הלכו הבייתה, ואפילו נמים כבר את שנת-ה”ישרים” שלהם. בבקשה כזאת יש מקום לבקש תיקונים מתיקונים שונים, והעיקר להשלים חסרים, ואכן, זה מה שביקשתי (פרטים בהמשך הסדרה): בג”ץ 8743/14 שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’: בקשה בטרם קם בית המשפט מכסאו.

בעת כתיבתן של שורות אלה, 10 ימים לאחר הגשתה של הבקשה, עדיין אין כל החלטה – ואני מסופק אם הם בכלל יתנו החלטה (ותזכרו שאמרתי לכם!).

זהו פסק הדין: בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים, ואח’: קראו אותו ביחד עם המאמרים, להלן, ואמרו בעצמכם: כמה שחיתות , כמה נבזות, כמה נבלה, ניתן להכיל ב-565 מלים?

ואלה המאמרים

·           מאמר ראשון בסדרה: בית המשפט העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשכים, שקרנות ושחיתות (קשה) ללא תקנה (א): אני לא אידיוט, כבודכם!

כמה טמטום ואיוולת, וכמה חוסר-בושה, יכולים שלושה שופטים לדחוס לתוך 14 מלים!

·           מאמר שני בסדרה: בית המשפט העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשכים, שקרנות ושחיתות (קשה) ללא תקנה (ב): השקרן יורם דנציגר שופט את עצמו, ומזכה את עצמו

האם להצר את יריעת העתירה, או להרחיבה?

·           מאמר שלישי בסדרה: ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשכים, שקרנות ושחיתות ללא תקנה (ג): כל הארץ זרנוגה גימ”ל!

שיעור ברמת-גן בהלכות פסלות שופטים: על הברור-מאליו, על הלא-רלוואנטי, על היושר האינטלקטואלי ועל שימוש מניפולטיבי בדברי-אמת.

·           מאמר רביעי בסדרה: ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (ד): השקרנות אצלם בדם, ללא תקנה וללא בושה

היום זה אצלם כבר דבר-שבשיטה, והם כבר לא משתינים על האמת בתוך המים, אלא ממרומי המקפצה *** אם אתה מסתמך על דבר-מה שבתיק, והם – באמת-ובתמים – לא רואים אותו, ולא מבינים על מה אתה מדבר, מדוע הם לא מקשים עליך, ולא שואלים “על מה אדוני מדבר, אנחנו לא רואים בתיק שום דבר כזה”? *** לעבריינים חוזרים לא מנכים שליש (ולא בכלל).

·           מאמר חמישי בסדרה: ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (ה): אליקים רובינשטיין “משטח” את שגרירות ארה”ב בתל-אביב

האם השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל ואורי שוהם הם אידיוטים, או שהם רק עושים עצמם ככאלה, והשאלה היא גם מה בעצם גרוע יותר.

·           מאמר שישי בסדרה: ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (ו): שקרים לא רלוואנטיים, להסחת-הדעת

כיצד השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל ואורי שהם, מתחמנים את מי שקורא את פסק-הדין.

·           מאמר שביעי בסדרה: ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (ז): עושים אידיוטים – גם מעצמם!

לשופטים ה”עליונים” יורם דנציגר, ניל הנדל ואורי שוהם, “לא ברור” מה שברור אפילו למטומטם מן השוק.

·           מאמר שמיני בסדרה: ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (ח): שופטים מושחתים, מחבלים בחקירה

איך הפלתי את השופטים למלכודת שהם לא ציפו לה.

·           מאמר תשיעי בסדרה: ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (ט): על אילו “דין ונוהל” השופטים האלה מקשקשים?!

מה קורה כאשר מקבלים לבית המשפט העליון שופטים שנזרקו מהכיתה בשיעורים הכי בסיסיים של לימודי המשפטים?

·           מאמר עשירי בסדרה: בית המשפט העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשכים, שקרנות ושחיתות (י): כפפה לרגליהם של השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל, אורי שהם

אם האדונים בגלימות – נבלים, אוטיסטים, אידיוטים – אומרים כי “טוב אעשה” אם אתלונן במשטרה על שחיתות ה”סולמית” – שחיתות-המיליארדים בהוצל”פ – מדוע שהם עצמם, כאזרחים אשר טוהר המידות נר לרגליהם, לא יעשו זאת בעצמם, כאשר תלונתם תזכה ליחס הולם יותר, והם גם יכולים לעשות זאת היום, בעוד אני נמצא בארה”ב, והזמן שינקוף עד שובי ארצה – לא בשבועות הקרובים – יפעל לרעת החקירה?

·           מאמר אחד עשר בסדרה: בית המשפט העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשכים, שקרנות ושחיתות (י”א): השופטים הנכבדים יורם דנציגר, ניל הנדל, אורי שהם, שקו לי בתחת!

מה אומרים לחלאות-אדם אשר אינם מבינים – או, אולי, אינם רוצים להבין – כל שפה אחרת? כאשר האדונים בגלימות – נבלים, אוטיסטים, אידיוטים – אמרו כי “טוב אעשה” אם אתלונן במשטרה על שחיתות ה”סולמית” – האם הם התכוונו ברצינות למה שהם אמרו, או שרק “בצחוק” הם הציעו לי זאת?

·           מאמר שנים-עשר בסדרה: ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (י”ב) גם אצל מרים נאור השקרנות בדם

גם יו”ר מערכת המשפט – נאיבית או טיפשה? – כבר לא משתינה על האמת בתוך המים, אלא ממרומי המקפצה, ואומרת כי לטענות על “חבר מביא חבר” אין כל שחר *** רשימה של שופטים אשר לא הביאו את חבריהם, ושל הלא-חברים אשר הגיעו לעליון בלי פרוטקציה.

·           ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (יג): מותה של חובת ההנמקה, עכשיו הלווייה

מאמר שלושה עשר בסדרה, בעקבות פסה”ד בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’: מה עושים עם הוראת-חוק הקיימת כבר כמעט 60 שנה, ומעולם לא נעשה בה שימוש, למרות שהיא מן החשובות ביחסים שבין האזרח לרשויות המדינה?

גופתה של חובת ההנמקה נרקבת בחצר האחורית של בית המשפט העליון, ואף אחד מהשופטים לא מרגיש בסירחון, או שכולם מרגישים בו, אבל זה לא אכפת להם כלל ועיקר.

·           ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (יד): מערכת משפט “אמיצה”, ושופטיה מוגי-לב

מאמר ארבעה עשר בסדרה, בעקבות פסה”ד בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’: למרות שהכל כבר יודעים שבתי המשפט – עם ה”עליון” בראשם – משתינים על הציבור, “מצפצפים על בני אדם”, יש להזכיר את זה שוב-ושוב. לציבור ולהם *** וגם: הערות לדבריו של נשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, על “הנהגה רוחנית שאינה מתפשרת ביחסה לבכירים שסרחו ומוקיעה את המושחתים” – כל עוד הם אינם שופטים.

·           ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות (טו): דנציגר, הנדל, שהם – שופטים מושחתים, איזו טובת-הנאה קיבלתם/לקחתם תמורת פסק-הדין המתועב הזה?

מאמר חמישה עשר בסדרה, בעקבות פסה”ד בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’: בשורת השחיתות, על פי מני מזוז, יצחק זמיר ואליקים רובינשטיין *** כל הארץ רונאל פישר *** “צבעי שחיתות וסיאוב” *** מושחתים, נמאסתם!

·           ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (טז): משתינים על אמון הציבור, לא רוצים לפתוח דף חדש

מאמר שישה עשר, ואחרון, בסדרה, בעקבות פסה”ד בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוולב”ש ו-7 אח’ *** המסקנה העגומה מכל הפרשה המבישה הזאת: השחיתות היא חלק מדרך-חייהם, הבושה מהם והלאה

_{*   *   *}

את המאמר האחרון, החותם את הסדרה, חתמתי בלא תם, ולא נשלם, ואכן עדיין רבה המלאכה לפנינו.

המלאכה רבה, משום  שעדיין לא הצלחנו לחסל את השחיתות אשר הניעה אותי להגיש את העתירה, ובמיוחד את שחיתות המיליארדים בהוצל”פ, בשיטת ה”סולמית”.

כיוון שאני עקשן/דעתן/איתן בדעתו וכו’, אין בדעתי להניח את הנושא הזה, עד שתבוער השחיתות המסויימת הזאת, אשר אף אחד לא ירד לעומקה כמוני.

אמשיך לעדכן אתכם, גם באתר, וגם בדף הזה.

_{*   *   *}

לסיום, לא למותר להזכיר את הכפפה שהשלכתי – ולא בפעם הראשונה בארבע השנים האחרונות – לגנב הזה (עכשיו כבר לא רשם-גנב, עכשיו כבר שופט-גנב! – אוי לאותה הבושה): השופט עמיעד רט – גנב! גנב! גנב!!! – מדוע אתה לא תובע אותי?! כאן אני מציג את השאלה מה אעשה כדי שהמושחת הזה יתבע אותי על הוצאת לשון הרע, והוא – ממש לא יפה מצידו – מסרב לספק לי את הסחורה, ואני גם משיב עליה: ארד על ברכי, ולפניו אתחננה!

שמרו את הקישור לדף הזה – הוא יתעדכן בעתיד, עם התפתחות האירועים הקשורים לנושא הכאוב הזה.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס