לקדם את השופט מוריס בן-עטר ז”ל, לפחות לאחר מותו!
|
לתקן במקצת
לאחר התאבדותו של השופט מוריס בן-עטר החלו הכל לדבר בשבחו *** הדרך הנכון לתקן את העוול שנעשה לו הוא בקידומו למעמד שופט בית משפט מחוזי
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש
בתכנית הטלוויזיה מה הרג את השופט בן-עטר נאמר על השופט המנוח כי הוא היה מועמד לקידום לבית המשפט המחוזי, ורק אי-יכולתו לעמוד בקצב הדרוש הייתה בעוכריו – ובמקום לקדם אותו הוא עוד הורד לביהמ”ש לעניינים מקומיים.
אני לא יודע עד כמה בן-עטר היה “מועמד” במובן הפורמאלי, ועד כמה מהימן המידע העיתונאי הזה, אבל הבה נשמע את “מקצת שבחו” של השופט, מפי הגבורה, דהיינו מפיה של דורית ביניש, כפי שהובאו ע”י מרים בן-עטר, אלמנתו של השופט המנוח, בראיון להארץ (ההדגשות שלי):
מה ביניש אמרה על ההתנהלות עם בעלך?
“היא אמרה שזו היתה החלטה קשה, והם ניסו באמת לעזור. אמרתי שאני לא יודעת איזו עזרה זו היתה: נתנו לו חופשת כתיבה כשתיקים חדשים ממשיכים להיערם על השולחן? הורידו אותו לבית משפט שנחשב נחות יותר, אבל עם כמויות תיקים אדירות? אז היא אמרה שהחלטות בבית המשפט לעניינים מקומיים אמורות להיות קצרות יותר. אמרתי שגם אם ההחלטות קצרות, צריך לקרוא, לכתוב, להחליט. מדובר במאות תיקים. היא שתקה. הרשיתי לעצמי להגיד לה שהיתה דרך אחת ויחידה לעזור לו, על סמך זה שהיא בעצמה אמרה בהספד שהוא היה מועמד למחוזי. ‘הייתם צריכים להעלות אותו למחוזי’, אמרתי לה. כמויות התיקים במחוזי הרבה יותר קטנות. למשה היו איכויות של שופט, ידע ותכונות שיפוטיות. לא אני אמרתי את זה, הם אמרו. את יודעת, בארץ נהוג להגיד שכשרוצים להיפטר ממישהו, מעלים אותו למעלה. במקרה של משה, אם היו מעלים אותו, הוא באמת היה יותר תורם למערכת. מנהל טוב אמור לראות את זה, ואני יודעת מה זה עומס, לחץ והחלטות הקשורות בחיי אדם”.
יום חמישי שעבר הגיעו עשרות חברים, מכרים, שופטים ועורכי דין, לאזכרה בבית העלמין במודיעין. הגשם השוטף פסק לרדת בשעה שנאמרו התפילות. “ביניש אמרה שהוא היה עבורה חידה”, אומרת מרים. “מצד אחד יש לו סחבת של תיקים מצד שני שופט כל כך טוב. זה הרג אותי. איזו חידה? נדמה לי שאפשר היה לפתור את החידה הזאת, ואם המערכת לא הצליחה – אז אולי המערכת ממש בבעיה”.
ואם לא די בכך, בואו נראה מה אמרה ביניש, ומה אמרו גורמים אחרים במערכת, בישיבת ועדה החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת, ביום 14.2.2011, אשר הוקדשה להתאבדותו של השופט בן-עטר (ההדגשות שלי).
אומר יו”ר הוועדה, חה”כ דוד רותם:
לפני שבוע חווינו כולנו כאב עמוק עם יציאתו מהעולם של השופט בן עטר. השופט בן עטר עלה לישראל בשנת 1956. סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, שימש כעורך דין בירושלים, וכמי שבאותה תקופה שימש גם עורך דין בירושלים, אני חייב לומר שהוא היה אדם משכמו ומעלה. הייתה בו שאיפה ליושר, לצדק. הוא היה אדם שבכל תיק שטיפל בו השקיע את כל כולו על מנת שהצדק לא רק ייעשה אלא גם יראה.
אומרת נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש:
אנו משתתפים בצער של המשפחה וחולקים עמה כאב עמוק על אובדנו של שופט, שהיה איש מידות יוצא דופן, ששמו הלך לפניו בזכות אישיותו, סגולותיו, היושרה, ההגינות והערכים שאפינו את דרכו.
ומחרה-מחזירה אחריהם השופטת ורדה אלשיך, יו”ר נציגות השופטים:
אני חייבת לומר שאנו אבלים על אובדן של חבר יקר, משפטן מצוין ומעל לכל, אדם. אדם נפלא. הצער וההלם גדולים ואנו משתתפים גם בצערה של המשפחה וזכרו יהיה אתנו.
כן, כולנו מכירים את אחרי מות, קדושים אמור, וייתכן שכולם מקשקשים בקומקום, כי זה לא יפה לומר דברים רעים על המנוח – לא בלווייה, לא באזכרה, ובוודאי שלא בישיבה בכנסת, אשר הוקדשה לאירוע הזה ושודרה בזמן-אמת לכל העולם.
אז גם כאשר קיים החשש לקשקשנות-בעלמא – במקרה הזה יש להתייחס אליה בכל הרצינות, וכל הרצינות מחייבת את קידומו של השופט מוריס בן-עטר ז”ל לבית המשפט המחוזי, אפילו שהוא לא יזכה לבוא בשעריו.
קידום שלאחר-מות
קידום שלאחר-מות (posthumous) אינו המצאה שלי. הוא קיים גם בצבא, גם במשטרה, וגם במקומות אחרים. אכן, לפעמים זה נעשה בקלות-דעת, לפעמים כדבר בשגרה, לפעמים באופן אוטומטי עם הפז”ם – ולפעמים כדי לחפות על מחדלים וכשלים, אבל השימוש-לרעה אינו הופך ל”משהו גס” את עצם הקידום שלאחר-מות.
מהם העקרונות לקידום שלאחר-מות?
באופן בסיסי, לא צריך להיות הבדל, והעיקרון, בקווים כלליים, הוא: על מה שעשית אתה זוכה לציון ועיטור, ועל מה שאתה מסוגל לעשות – אתה מקבל דרגה.
והוא הדין גם בקידום שלאחר-מות, כאשר האינדיקציה הטובה ביותר היא המלצה לקידום שהוגשה לפני מותו של המנוח, כך שבמקרה כזה אי אפשר יהיה לומר שהקידום שלאחר המוות היה מטעמים זרים.
במקרהו של השופט בן-עטר לא הייתה המלצה – לא לקידום, ולא לעיטור, זה ברור, ולכן השאלה כיום היא אם הוא גילה את היכולת הדרושה לשם הקידום.
אני עצמי לא הכרתי את מוריס בן-עטר, ואפילו לא שמעתי את שמו ואת שמעו, ולכן אני לא מציע לתת לו את הקידום כלאחר-יד – בין השאר כדי שלא ירננו על כך שמערכת המשפט עושה זאת כדי “להרגיע את מצפונה”.
אני מציע, איפה, לבחון – בכלים הקיימים – אם השופט המנוח אכן היה ראוי לקידות לבית המשפט המחוזי – ולפעול בהתאם.
ואם אכן יתברר כי הוא היה ראוי לכך – קידומו היום יעשה מעט צדק, עם השופט המנוח, ועם משפחתו, תבל”א.
ואיך נשביע אותו?
אני מניח שיהיו תירוצים למכביר מדוע לא לקדם את השופט המנוח, שהרי סתם לדחות את הרעיון, איש לא יעלה בדעתו, ולכך נועדה “תשובת האפסנאי” הידועה: “אין לנו”, “אנחנו לא יכולים”, וכו’.
ומהו התירוץ הכי זמין? אי אפשר להשביע אותו לכהונה …
ולכך יש לי שתי תשובות:
האחת – שופט אשר הושבע, אין צורך להשביעו מחדש עם כל קידום.
והשנייה – לפי סעיף 11 לחוק בתי המשפט, שופט שמינויו פורסם ברשומות, אין עוררין על מינויו, והשאלה היא מי בכלל ירצה לערור על הקידום הזה, בנסיבות האלה.
ולשם השוואה: נניח ששופט נפטר לאחר החלטת הוולב”ש לקדמו, ולפני טקס ההשבעה: היעלה על הדעת למנוע ממנו את הקידום?!
על תגובת דוברות בתי המשפט לטענותיה של האלמנה
בתגובה לדבריה של אלמנת השופט הגיבה דוברות “המערכת”:
“איננו מעוניינים להתעמת בתקשורת עם כאבה של האלמנה. למרות הפרסומים, וכדי לא להגדיל את כאבה של המשפחה, מערכת בתי המשפט נמנעת מפרסום מידע שיש בו כדי לסתור את הדברים או להביך. בהספד שנשאה הנשיאה ביניש, היא הביעה זעזוע וצער עמוק על מותו של השופט בן-עטר ז”ל בנסיבות טראגיות, ובצד דברים אלה ראתה לחזק את המערכת והעומדים בראשה בשעות קשות. מצער מאוד, על רקע הטרגדיה הקשה ואי ידיעת העובדות, השימוש באסון להתססה נגד המערכת, בניסיון למצוא אשמים לאירוע המצער במקום בו אלה לא נמצאים”.
טוב, אז לכתבי-הגנה חמקניים כאלה כבר התרגלנו.
____________
עוד לעניין זה: *
אהרן ברק מחדש חידושים, ומוריד את העומס
פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט, סדר היום: התאבדותו של שופט בשל עומס העבודה
משה גל, מנהל בתי המשפט: כישלון רודף כישלון *
עוד על הקומבינה של משה גל עם “גוגל”: האם מיקי איתן “פראייר”, או שעוזריו מכשילים אותו? *
לשופט יוסי שפירא, גלה לוחמנות, והראה לציבור שופטי ישראל שאתה הוא הראוי להנהיג אותם
על חוק חופש המידע, ועל חוצפתו של מנהל בתי המשפט, משה גל *
חה”כ השר מיכאל איתן, “מר אינטרנט” של הכנסת, טפל נא במשה גל, ובקומבינה שלו עם “גוגל” *
משה גל, נכשלת – הפסק לקשקש ולך הבייתה! *
על פעולה חד-צדדית של השופטים להקלת העומס: זה לא “מרד”! *
לבקשת משפחתו של מי התאבד השופט?
מי באמת דואג לכמות השופטים ולהקלת הלחץ עליהם? ומי נועץ עקבים בהתנגדות לכך? *
על התאבדותו של השופט מוריס בן-עטר: פנייה דחופה ליו”ר וחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת
קב”ן לשופטים זה לא “מילה גסה”! *
עכשיו גם השופטים אומרים את מה שאני אומר 45 שנים ויותר!
מוריס בן-עטר ז”ל – אפילו כבוד טכני לא נותנים לו
דורית גל, יעקב ביניש, משה נאמן – היה צריך להעיף אותם מהלווייה!
מותו של השופט מוריס בן-עטר: זה גם העומס שהכריע (תרתי משמע) *
דורית ביניש, לכי הבייתה, בגללך שופט התאבד!
ורדה אלשיך, עצמאות השופטים בידיכם!
____________
הערה: המאמרים האלה עוסקים בפרשת התאבדותו של השופט מוריס בן-עטר ז”ל, ובכל הקשור לה (כגון העומס על השופטים, והלחצים על השופטים מצידה של הרשות המבצעת. המאמרים המסומנים בכוכבית (*) מתייחסים ספציפית למנהל בתי המשפט, השופט משה גל.
____________
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש