משה גל וקרן לזימי שוכבים על הגדר, למען הרשם הגנב עמיעד רט
משה גל וקרן לזימי שוכבים על הגדר, למען הרשם הגנב עמיעד רט
|
שר המשפטים, יעקב נאמן, גילגל את הטיפול בפרשת השחיתות הזאת לפתחו של מי שנושא באחריות האדמיניסטרטיבית לשחיתות הזאת *** אנחנו משיבים לעוזרת המשפטית למנהל בתי המשפט, ודורשים ממנה תשובה עניינית
שמחה ניר, עו”ד
30.11.2010
לכבוד
הגב’ קרן לזימי
עוזרת משפטית למנהל בתי המשפט
הנהלת בתי המשפט
משרד המשפטים
ירושלים
נכבדתי,
למכתבך מס’ 16944410 מהיום, בעניין הרשם עמיעד רט.
אנחנו מכירים לא מהיום, ואת יודעת שעלי אי אפשר לעבוד, ולכן אני מבקש ממך לא להעליב את האינטליגנציה שלי.
אני מבהיר לך חד-משמעית כי אם לא אקבל תשובה עניינת, כמפורט להלן ותוך מגבלות הזמן שאני מציב לך בסוף מכתבי זה, שעות, אני אראה גם בך וגם במנהל שלך, מר משה גל, כשותפים לגניבה, לפחות לאחר-מעשה, על כל המתחייב מכך.
הקדמה: על תירוץ ה”סודיות” שאת מסתתרת מאחוריו
על תלונתי לשר המשפטים (ואחרים), את עונה לי כדלקמן:
בהמשך לאמור במכתבה של גב’ נבו שבסמך, ועל דעת מנהל בתי המשפט, אתכבד להשיב לפניותיך שבסמך כדלקמן:
טענותיך כלפי כב’ הרשם רט, כמו גם טענות דומות שהועלו כלפי רשמי הוצאה לפועל אחרים המכהנים בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, זכו למענה זה מכבר במסגרת אינספור מכתבים שמוענו לחייבים בתיק ההוצאה לפועל הנזכר בפניותיך (תיק מס’ 01-43595-01-4) בעקבות פניות קונקרטיות מצידם בנדון.
ככל שהנך מעוניין לקבל פרטים אודות התשובות שניתנו כאמור, אפילו אם אלה דרושים לשיטתך לצורך התחקיר העיתונאי שאתה עורך לדבריך, עליך להיכבד ולפנות במישרין לחייבים הנ”ל, שרק הם רשאים לוותר על זכותם לחיסיון המידע הרלוונטי בתיק כלפי מי שאינו צד לו או שאין לו סמכות שבדין לקבל מידע אודותיו .
נוכח האמור בפנייתך מיום 29.11.10 שבסמך, ולמען הסר ספק נציין, כי לאחר בחינת תלונת החייבים בתיק 01-43595-01-4 הנ”ל כנגד כב’ הרשם רט, כמו גם פניות נוספות מטעמם שבבסיסן עמדו טענות דומות, שהן במהותן אותן טענות המועלות על ידך בדבר גביית יתר לכאורה, לא נמצא יסוד לטענותיהם.
כפי שכבר הבהרתי, אני לא מייצג איש זולת את עצמי ואת ציבור הקוראים שלי.
יחד עם זאת, יש לי כל המידע שיש לחייבים, ויש לך הרשות מהם להשיב לי על כל שאלה שלהם מותר לשאול.
אגב אורחא אציין כי גם לחייבים עצמם אתם לא מוסרים את מלוא המידע, כך שלמעשה אתם לא שומרים על “צנעת הפרט” של החייבים, אלא על זו של אחרים. אמרתי אגב אורחא, כי בתיק הזה אני מסתמך על דף החשבון של לשכת ההוצל”פ, אשר הועמד לרשותי ע”י החייב עצמו, והנתונים שאני נותן כאן מפורסמים במקביל ברחבי המרשתת, כך שכיום, עם סגירת התיק לא נותר שום “סוד”, למעט שאלת ה-64,000 דולר, ולמעשה – יותר מכפל הסכום הזה: איפה הכסף?!
ובכן, אלה הם הפרטים ה”סודיים”:
יום 16.9.2003 נסגר עם יתרת חוב של 1,475,004.08 ש”ח;
ביום 19.7.2004, לאחר שכונס הנכסים שמונה ע”י הרשם נמכר תמורת 1,960,000 ש”ח, נרשמו בדף החשבון הפעולות הבאות:
· הפרשי רבית רגילה/בנקאית 242,348.22 +
· הקטנת חוב בקרן/תיק 1,490,151.47 –
· הקטנת חוב בקרן/תיק 218,000.00 –
· הפרש בשערוך סכום בהקטנת חוב 9,200.83 –
וכתוצאה מכך, הפלא ופלא, ירד סכום החוב בדיוק לאפס. חוב של כמעט מיליון וחצי שקלים ירד לאפס, בדיוק עד לאגורה האחרונה.
כיוון שמכירת הנכס ע”י הכונס הייתה תמורת 1,960,000 ש”ח, הרי שאם היה נרשם לזכות החייב מלוא סכום המכירה, דהיינו 1,960,000 ש”ח, החשבון היה מגיע לייתרת חוב “נגטיבית” של 469,848.54 ש”ח – סכום של גביית-יתר אשר יש להחזירו לחייב, גם לפי חוק ההוצל”פ.
במקום לבצע את הפעולה הפשוטה – והמתחייבת! – הזאת, סכום המכירה פוצל שרירותית לשני סכומים – האחד של 1,490,151.47 ש”ח, אשר, כאמור, הוריד את יתרת החוב, ממש “במקרה”, בדיוק לאפס, והשני של 469,848.54 ש”ח, אשר הוגדר כ”הקטנת חוב ללא יתרה מתאימה”, ובמקום סימן “+” או “-“, כמקובל בפעולות חשבונאיות-מספריות, הוא סומן בסולמית “#”, כך שהמחשב התייחס אליו כאל “גודל לא מספרי”, אשר אינו משפיע על היתרה.
שבוע לאחר מכן, ביום 26.7.2004, וכן ביום 22.1.2008, שלוש וחצי שנים לאחר שהחוב ה”רשמי” ירד לאפס (ובמקום כלשהו נמצא הסכום העודף של 469,484.54 ש”ח, הנזכר לעיל), בוצעו בתיק 5 פעולות נוספות לחובתו של החייב, אשר העלו אחת חובו לסכום של 15,032.10 ש”ח.
רוב הפעולות האמורות היו בסכומים קטנים, ולא עגולים, אבל אחת מהן הייתה על הסכום העגול של 15,000 ש”ח, דבר המעורר חשד לפעולה שרירותית נוספת, אבל זו רק הערת-אגב.
ביום 6.12.2008, כארבע וחצי שנים לאחר ה”איפוס” הנ”ל, בוצעו בתיק שתי פעולות חיוב אשר העלו את החוב ל-40,675.24 ש”ח, ושתי פעולות זיכוי אשר הורידו את החוב לאפס – גם הפעם ממש “במקרה” בדיוק עד לאגורה האחרונה …
האסמכתא אשר נרשמה לפעולות שנעשו ביום האחרון היא “בקשת סגירה” ללא ציון מס’ נומרטור, כמקובל, והיא הוגשה ע”י עו”ד רחל כרמי, שהייתה גם ב”כ הזוכה (בנק לאומי לישראל בע”מ) וגם כונסת-הנכסים באותו התיק.
מה שהריץ את עו”ד רחל כרמי לבקש את סגירת התיק (תוך ביצוע פעולות מחשידות אשר מטרתן לאפס את החוב, על מנת שאפשר יהיה לסגור את התיק) היה העובדה שהחייב, יוסף הרמן, התחיל לשאול כל מיני שאלות, כולל כאלה שנוגעות לסכום של 469,484.54, לו הוא זכאי.
מרגע סגירת התיק ואילך, כל פנייה של החייב נתקלה בתשובה “התיק סגור”.
מדוע פירטתי את כל האמור? משום שכאשר מכתבי זה יגיע אליך, כל העולם כבר יידע את כל הפרטים, וממילא לא תצטרכי – וגם לא תוכלי – לשמור על שום “חסיון”, על שום “עמימות” ועל שום “צנעה”.
הנה הקישור.
וכעת לתשובתך, לגופה
את פותחת ואומרת:
טענותיך כלפי כב’ הרשם רט, כמו גם טענות דומות שהועלו כלפי רשמי הוצאה לפועל אחרים המכהנים בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, זכו למענה זה מכבר במסגרת אינספור מכתבים שמוענו לחייבים בתיק ההוצאה לפועל הנזכר בפניותיך (תיק מס’ 01-43595-01-4) בעקבות פניות קונקרטיות מצידם בנדון.
ועם כל הכבוד – אני לא מייצג את החייבים, והשאלה איפה הכסף לא זכתה אפילו לחצי מענה – גם לא לחייבים עצמם. אם את עומדת על כך, ועדיין רוצה לשמור על ה”סודיות”, תני לי את התאריך של כל “מענה”, ואת שמו של העונה, ואני כבר אדאג לשאר (ואם יתברר שאת צודקת – לא אהסס להתנצל, הן בפניך, והן בפני מר רט).
יתירה מזאת: אם נכון החשד שהסכום של 469,484.54 אכן “זלג” למקום לא-כשר, התשובה לשאלה איפה הכסף לעולם לא תינתן בגוף התיק, כי אף רשם לא יהיה טיפש עד כדי להפליל את עצמו, ומעבר לכך – אם הרשם עמיעד רט אכן שותף לגניבה, או שהיא נעשתה תחת שרביטו, גם אלף תשובות שלו לא יהוו נקודה ארכימדית עליה הוא יכול לבסס את נקיון-כפיו.
ובמלים אחרות: הנילון עמיעד רט לא יכול לשפוט את עצמו, וממילא גם לא לזכות את עצמו.
את עושה דבר מסוכן מבחינתה האגואיסטית של המערכת שאת חלק ממנה כאשר את מתייחסת בנשימה אחת ל”טענותי כלפי כב’ הרשם רט, כמו גם טענות דומות שהועלו כלפי רשמי הוצאה לפועל אחרים המכהנים בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב”, ול”פניות נוספות מטעמם (של החייבים – ש’ נ’) שבבסיסן עמדו טענות דומות”.
את עושה דבר מסוכן, מבחינתכם, משום שאת יוצרת כאן הכללה על כל רשמי ההוצל”פ, ואם יתברר כי הטענות נגד הרשם עמיעד רט הן אכן נכונות – ההכללה שלה תהווה נורת-אזהרה המחייבת בדיקה מקיפה של כל מערכת ההוצל”פ.
לסיכום
שר המשפטים לא גילגל את תפוח-האדמה הלוהט הזה לפתחכם, כדי שאתם תחפשו בתיק ההוצל”פ דברים שאינם בו, ושגם לא יכולים להיות בו, ובוודאי שהוא לא התכוון לכך שתחפשו בתיק ההוצל”פ דברים שאירעו לאחר סגירתו.
לפני שאני חוזר למסלול המקורי של תלונתי, דהינו אל שר המשפטים, אני דורש ממך תשובה מלאה על כל השאלות שעלו במכתבי אל הרשם עמיעד רט, אשר העתק ממנו צורף לתלונתי אל שר המשפטים (ואל אחרים), כחלק בלתי נפרד הימנה.
אני דורש ממך תוך 24 שעות תשובה לשאלה איפה נמצאים כעת 469,484.54 השקלים אשר סומנו ב”סולמית”, ולא נודעו עקבותיהם.
אני דורש ממך תוך 24 שעות נוספות תשובה מלאה על כל השאלות האחרות, לרבות לגבי נסיבות ה”פיצול” של כספי הכינוס, ורישומה של ה”סולמית” במקום סימן ה”מינוס”, בצידו של הסכום הנ”ל.
אני מעמיד לך לוח-זמנים צפוף כזה, הן משום שמיום פנייתי אל השר עברו כבר למעלה מ-45 הימים הקבועים בחוק, והן משום שהתיק כבר נמצא בידייך, ואת כבר למדת אותו היטב-היטב.
תשובת “לא נמצא יסוד” סתמית, כפי שנתת לי במכתבך שבנדון, אינה תשובה עניינית לשאלות ספציפיות.
אני מודיע לך חד-משמעית: תשובת “אין לנו מה להוסיף” תתקבל על ידי בכל הזעם שהחוק מרשה.
קחי לתשומת ליבך כי שר המשפטים אינו מחוייב בחסיון כלפי הצדדים לתיק ההוצל”פ – מעניין על סמך מה את מסיקה כי אתם עצמכם מחוייבים לחסיון כזה – וחזקה על השר שהוא גילגל את הכדור לפתחכם לא כדי להעניק לכם את התירוץ הזה, אלא כדי שאתם תקיימו את אותו הבירור שהשר עצמו מוסמך לקיים.
אם את עדיין סבורה כי מבחינת הדין את מנועה להשיב על השאלות האלה למי שאינו צד בתיק, את מוזמנת לשלוח – תוך אותה הגבלת-זמן שנתתי לך – את התשובות למר יוסי הרמן, החייב בתיק בו עסקינן, והוא כבר יעביר אותן אלי.
בכבוד אשר כמותו תתברר לפי התשובות שתתני לי,
שמחה ניר, עו”ד
העתקים:
פרופ’ יעקב נאמן, שר המשפטים, משרד המשפטים, ירושלים
השופט משה גל, מנהל בתי המשפט, ירושלים
השופט שמעון שטיין, הממונה על הרשמים