על השגיו הכלכליים המדומים של בנימין נתניהו בעשור לשלטונו

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/55579

ביבי הרברבן לא עשה דבר למען כלכלת ישראל, ולא השיג דבר משל עצמו ובזכות עצמו – הוא בסך הכל רכב, יחד עם שאר העולם המערבי, על השיפור בכלכלת ארה“ב, פרי הישגיו של שנוא–נפשו, ברק אובמה הדמוקרטי, אשר הציל את כלכלת ארה“ב מהמשבר שחולל קודמו, ג’ורג’ W בוש הרפובליקני *** גם לאובמה מגיע צדק!

שמחה ניר, עו“ד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הכצהלתו?

ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו מתגאה ומתנאה בהישגיו הכלכליים, והעיתונות הכלכלית מחרה–מחזיקה אחריו, ומשבחת אותו על הישגיו.

כך, למשל, סובר הכלכלן סבר פלוצקר, העורך הכלכלי הראשי של העיתון “ידיעות אחרונות“, במאמרו זה לא הכלכלה (ממון • 15.11.2018).

אכן, הוא צודק באמרו כי לא הכלכלה היא שתכריע בבחירות (הדבר היה לפני הקדמת הבחירות הראשונה השנה, ו“בהנחה שהבחירות אכן יוקדמו בהרבה“).

אבל לפני שהוא מסביר לנו מדוע “זה לא הכלכלה“, הוא נותן לנו “ריצת המראה” קצרה, בבחינת “אמנם – אבל“: אמנם העשור של נתניהו היה “מן הטובים בכלכלת ישראל” – אבל לא זה מה שיכריע את הבחירות!

שורו–שורו:

כאשר בנימין נתניהו יתייצב בפני הבוחרים במערכת הבחירות הבאה, הוא לא יצטרך לשקר. העשור שבו כיהן כראש הממשלה היה מן הטובים בתולדות הכלכלה הישראלית. מאז הבחירות ב־2009 עלתה רמת החיים הריאלית של אוכלוסיית ישראל ב־55%. התוצר השנתי לנפש, מדד מקובל של ההתפתחות הכלכלית, עלה מ־30 אלף דולר ל־42 אלף דולר, גידול של 40%. נוצרו מיליון מקומות עבודה חדשים ושיעור האבטלה ירד מ־7.5% ל־4%. תעסוקה מלאה. השכר הממוצע למשרה של עובד שכיר עלה מ־8,000 שקל לחודש ל־10,000 שקל, תוספת של 25%. גם בהתחשב באינפלציה, השכר הריאלי עלה בשיעור לא מבוטל של 13%.

לצורך המאמר הזה אצא מתוך ההנחה שהכל באמור לעיל אכן נכון, למרות שלא את כל הנתונים הוא נותן. כך, למשל, מספר חודשי–המשכורת (נטו) הדרושים לרכישת דירה, שכנראה עלה כפליים, ואולי יותר, וכן הלאה. לא שזה לא חשוב, אלא שאחרים ייטיבו לעשות זאת ממני,ואני אתייחס רק למה שעיני רואות.

לא רק סבר פלוצקר מדבר על השגיו הכלכליים ה“מדהימים” של ביבי נתניהו, אבל, ברשותכם, אציג תמונה רחבה ומלאה ואתחיל מהכלכלה האמריקאית, החל ממוצאי מלחמת העולם השנייה (בהמשך תבינו מדוע).

ראו את המאמר It is NOT the economy, stupid – it is Trump’s demagoguery, בו אני מציג את שיעורי האבטלה בארה“ב אחרי טרומן ולפני טראמפ: הדבר הבולט הוא שפרט לרונלד רייגן (חריג, שאני מסביר אותו במאמר עצמו), אצל כל הנשיאים הרפובליקנים האחרים האבטלה עלתה, ואצל כל הנשיאים הדמוקרטים האבטלה ירדה, ובסך הכל, בממוצע שנתי, אצל הנשיאים הרפובליקנים האבטלה עלתה ב-0.386% לשנה (0.032% לחודש), ואילו אצל הנשיאים הדמוקרטים האבטלה ירדה ב-0.436% לשנה (0.036% לחודש).

בראייה היסטורית, שני המשברים הכלכליים הגדולים בארה“ב היו המשבר הגדול, ה-Great Depression, בשנת 1929, בתקופת כהונתו של הנשיא הרפובליקני הרברט הובר, והמיתון הגדול, ה-Great Recession, בתקופת כהונתו של הנשיא הרפובליקני ג’ורג’ W בוש (להלן גם W), 2001 – 2009.

בחלק ה“אמריקאי” של המאמר הזה אני אתרכז ביציאה של הנשיא ברק אובמה מהמיתון של W, ועד היום, ורק בנושא האבטלה,ומתוך הנחה ששאר הפרמטרים הכלכליים מתנהגים פחות או יותר במקביל.

ראו את גרף האבטלה מאז הנשיא הארי טרומן ועד הנשיא הנוכחי, דונאלד טראמפ, אותו הצגתי לראשונה במאמרי הנ“ל:

כפי שאנחנו רואים בתרשים הזה (המקור כאן), ובפירוט חודשי בטבלה הזאת, בתקופת ה“הרצה” של כל נשיא נכנס, עדיין נמשך המומנטום מהתקופה של קודמו. הדבר בולט ב“תפרים” שבין טרומן לאייזנהאואר, בין אייזנהאואר לקנדי, ובמיוחד בין W בוש לאובמה ובין אובמה לטראמפ – שבהם נדון כאן.

בסוף כהונתו של W המשבר החמיר, האבטלה עלתה מרמה של 4.4% שנתיים לפני תום כהונתו, הגיעה לרמה של 7.8% בחודש האחרון לכהונתו (ינואר 2009), ועם המומנטום לתוך תקופתו של אובמה היא המשיכה לעלות עד לרמה של 10% בחודש אוקטובר 2009, שם התייצבה במשך מספר חודשים, עד שהחלה לרדת, הגיעה לרמה של 4.7% בחודש האחרון לכהונתו (ינואר 2017), ועם המומנטום לתוך תקופתו של טראמפ היא המשיכה לרדת עד לרמה של 4.3% בחודש יוני 2017, ומכאן התייצבה חודש אחד, ובחודש האחרון (יוני 2019) היא עמדה על 3.7% (כמובן שאת אותו החשבון נעשה לגבי המומנטום גם בחודשים הראשונים לכהונתו של הנשיא הבא, בין בכיוון מטה, בין בכיוון מעלה).

אז מה היה לנו כאן?

בתקופה הרלוואנטית לאובמה (אוקטובר 2009 עד יוני 2017 – 89 חודשים) האבטלה ירדה ב-5.7% – מ-10% ל-4.3% – ירידה ממוצעת של 0.064% לחודש.

בתקופה הרלוואנטית לטראמפ (יוני 2017 עד היום, יוני 2019 – 24 חודשים) האבטלה ירדה ב-0.6% – מ-4.3% ל-3.7% – ירידה ממוצעת של 0.025% לחודש.

ואם נחלק את תקופתו של טראמפ החל מיוני 2017 (4.3%) לשתי תקופות: האחת – תקופת הירידות הרצופות, עד ספטמבר 2018 (3.7%), והשנייה – תקופת התנודות מעלה–מטה מאותו החודש ועד החודש האחרון, יוני 2019 (3.7%), נחשב ונמצא בתקופת הירידות הרצופות האבטלה ירדה ב-0.6% – מ-4.3% ל-3.7% – ירידה ממוצעת של 0.04% לחודש (כבר כאן פחות מאשר אצל אובמה, ואילו בתקופת התנודות מעלה–מטה מספטמר 2018 (3.7) ועד החודש האחרון, יוני 2019 (3.7%), לא צריך מחשב–על:

ואפילו לא חשבוניה לכיתה א’:

כדי לראות כי לאחר הירידה ההתחלתית המתונה של טראמפ, האבטלה הממוצעת ירדה בשיעור ממוצע של 0.0% לחודש, ואם בסופו של דבר האבטלה בתקופתו של טראמפ תחזור ותעלה, תיזכרו בגרף האדום שבקצה הימני (!) של התמונה הזאת – התחזית שלי לאבטלה בהמשך תקופתו של דונאלד ג’יי טראמפ:

ותזכרו שאמרתי לכם!

ולסיכום: אובמה הוציא את ארה“ב מהמיתון של W, הוריד את האבטלה מרמת ה-10% לרמת ה-4.3%, ודונאלד טראמפ המשיך את מה שעשה קודמו, אבל באופן מתון ביותר, ובחודשים האחרונים הירידה באבטלה נעצרה כליל, עם אופציה לעלייה מחודשת באבטלה.

ותזכרו שאמרתי לכם!

לפני שנעבור ל“כלכלת נתניהו”, שתי הערות:

האחת – דונאלד טראמפ מתהדר בכך שהאבטלה בתקופתו ירדה לרמה הנמוכה ביותר מאז שנת 1969 (לפני חמישים שנה) – זה אכן נכון, אבל, כמו שהסברתי במאמר It is NOT the economy, stupid – it is Trump’s demagoguery, הוצאת הדברים מהקשרם הרלוונטי היא בדיוק מה שאני מכנה דמגוגיה העושה שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת, מושג אותו טבעתי לפני 14 שנים.

זכרו את זה כשנגיע אל ביבי נתניהו.

והשנייה – כאשר W הכניס את ארה“ב למשבר הכלכלי, כל העולם נגרר אחריו, ואז נאמר (אולי לא בפעם הראשונה, משום שגם ה-Great Depression גרר איתו את כלכלת העולם כולו) כי כאשר הדוד סם מתעטש, כל העולם מצטנן, ומטבע הדברים הדבר פועל גם בכיוון ההפוך.

זכרו גם את זה כשנגיע אל ביבי נתניהו.

ישראל וכלכלת ארה“ב, ישראל וכלכלת העולם המערבי

ברק אובמה נכנס לבית הלבן לפני עשר וחצי שנים, ביום 20.1.2009.

בנימין נתניהו נכנס ללשכת ראש ממשלת ישראל כמעט באותו הזמן – ביום 31.3.2009.

כיצד שיקם אובמה את כלכלת ארה“ב ראינו במאמר It is NOT the economy, stupid – it is Trump’s demagoguery, ונשאר לנו רק לראות כיצד התאוששותו של הדוד סם ממחלתו השפיעה על שאר העולם.

אני אתייחס כאן רק לכלכלת העולם המערבי – וכל החפץ ירחיב כאוות נפשו, וגם יביא בחשבון שכלכלות לא–מערביות (סין, רוסיה, אינדונזיה, הודו לה’ כי טוב, ואחרות) לא בהכרח מתנהגות בהתאם למקובל במערב.

ראו את שיעורי האבטלה בעשר השנים האלה, מאז שבנימין נתניהו וברק אובמה נכנסו לכהונתם, בישראל, גרמניה, קנדה, יפן, בריטניה – כולן ביחס לאבטלה בארה“ב, שש מדינות המשקפות את רוב אוכלוסייתו של העולם המערבי.

ראו איזו חפיפה מדהימה (זה המקור):

האבטלה בארה“ב וישראל:

אפשר לחשוב שמשנת 2009 ועד 2012 ביבי עשה נפלאות, ובאיבחה אחת הקסם שלו פג … אבל לא:

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה הבוקר (א‘) הודעה, שבה היא מודה למעשה כי שיטת מדידת האבטלה שלה איננה מקובלת על ארגון המדינות המפותחות ה–OECD. עקב כך, הודיעה הלמ“ס כי החל משנת 2012 היא נאלצת לחשב את האבטלה כמו בשאר המדינות המפותחות (אדריאן פילוט 01/04/2012).

ייתכן שהיה זה פעלול–בחירות של ביבי לקראת הבחירות לכנסת ה-19 (22 בינואר 2013) – אין לי אישוש לכך, אבל אם כך יתברר, זה לא יפתיע אותי – וייתכן שלא, אבל מה שבטוח הוא שזה היה בלוף–מארץ הבלופים.

האבטלה בארה“ב וגרמניה:

האבטלה בארה“ב ויפן:

האבטלה בארה“ב וקנדה:

האבטלה בארה“ב ובריטניה:

(לשם ההגינות ושלמות התמונה אציין כי בכמה מדינות מערביות היו חריגות משמעותיות בגרפים שלהן, אבל ביחס שבין גודל אוכלוסיותיהן לאוכלוסיית העולם המערבי, הן זניחות למדי).

ביקשתי מכם לזכור …

כעת בואו נחזור אל שתי ההערות בהן סיימנו את הדיון בכלכלת ארה“ב, והזמנתי אתכם לזכור אותן כשנגיע אל ביבי נתניהו.

ההערה האחת הייתה על כך שדונאלד טראמפ מתהדר בכך שהאבטלה בתקופתו ירדה לרמה הנמוכה ביותר מאז שנת 1969 (לפני חמישים שנה) – זה אכן נכון, אבל, כמו שהסברתי במאמר It is NOT the economy, stupid – it is Trump’s demagoguery, הוצאת הדברים מהקשרם הרלוונטי היא בדיוק מה שאני מכנה דמגוגיה העושה שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת.

במקרה של טראמפ, הנתון הנקודתי (חודש ספטמבר 2018) מתעלם מכך שקודמו, ברק אובמה, הוציא את ארה“ב מהמשבר של קודמו, W, והביא לו, לטראמפ, את ההישג הכלכלי כפרי (כמעט) בשל.

במקרה של ביבי נתניהו, נתוני הכלכלה של העשור הזה מתעלמים מכך שהם בסך–הכל מתיישרים עם הכלכלה העולמית, וכפי שאמרתי בהערה השנייה – כאשר W הכניס את ארה“ב למשבר הכלכלי, כל העולם נגרר אחריו, ואז נאמר כי כאשר הדוד סם מתעטש, כל העולם מצטנן, ומטבע הדברים הדבר פועל גם בכיוון ההפוך: כאשר הדוד סם מחלים ומתאושש, כל העולם נושם לרווחה.

וכפי שראינו בתרשימים לעיל, ביבי לא חולל דבר למען כלכלת ישראל, הוא בסך הכל רכב, יחד עם שאר העולם המערבי, על השיפור בכלכלת ארה“ב, פרי עבודתו של שנוא–נפשו, ברק אובמה הדמוקרטי, אשר הציל את כלכלת ארה“ב מהמשבר שחולל קודמו, ג’ורג’ W בוש הרפובליקני.

גם לאובמה מגיע צדק!

הערת סיכום

כפי שציינתי במאמר It is NOT the economy, stupid – it is Trump’s demagoguery, וחזרתי על כך לעיל, במאמר הזה התרכזתי רק בנושא האבטלה,ומתוך הנחה ששאר הפרמטרים הכלכליים מתנהגים פחות או יותר במקביל.

יחד עם זאת, לגמרי לא בטוח שאפילו השיפור “לכאורה” הוא כל כך ורוד, כי, מההתרשמות הכללית שלי, מספר חודשי המשכורת–נטו הדרושים לרכישת דירה, למשל, עלה פי שתיים בעשר השנים האחרונות, בהן ביבי נתניהו כל כך מתגאה.

אבל לא עלי המלאכה לגמור כי לא כלכלן אנוכי, ולא בן כלכלן, ואני רק מתכופף ולוקט את אשר נקרה בדרכי.

______________

עוד בעניין זה: נתניהו חזק בכלכלה? הנתונים אומרים אחרת

_____________________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס